לפני 9 שנים. 25 במרץ 2015 בשעה 17:06
ביום ההולדת שלך היית שתי. אני הייתי ערב. לרגעים גם להיפך. למעשה עוד מהערב שלפני.
ביום עצמו הבוקר נמתח לנו בין הידיים ופתאום ברח לנו מבין האצבעות.
מחבט השטיחים שביקשת ניגן שירי יום הולדת על הנקודות שלך ואתה לא ידעת אם לצחוק או לבכות.
עכשיו כשהמעשים מקבלים מילים זה נשמע לי כמו עוד יום רגיל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחריו אהבתי אותך עוד יותר. ואתה אותי.
כשאני כותבת ואתה יושב לידי ושותק זה בסדר.
כשאתה מדבר היד מתלבטת בין הקלדה לסטירה.
הכי אני אוהבת שאתה מוריד את הראש למטה ואני בוחשת לך בשערות, כמו כלבלב מפונק שיודע שהמשיכה תבוא אבל הנעימות שווה את הסיכון.
אל תתקן לי את שגיאות ההקלדה, כי מי אתה ש.........
T