לפני 5 שנים. 20 בספטמבר 2018 בשעה 16:46
פתאום באמצע החיים אלו לא החיים שלי.
מזתומרת לא שלי?
הרי הם כן.
אבל לא ככה חשבתי שיהיו.
מזתומרת חשבתי?
יש מישהו שחושב ומתקיים לו?
רוצה שונים.
אז תשני!
ואם אין את הכוח? או את הידע?
אז חכי שיהיה.
או עשי שיהיה.
או כלום. היכנעי. חיי כך.
או שלא.
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
בערה בי אש
יצאתי לבקש
ימים סערתי כסופה
שבתי אל ביתי
למצוא שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
