לפני 7 שנים. 31 במרץ 2018 בשעה 13:57
מרץ הוא החודש בו נוכחותך חסרה לי יותר מכל.
פסח הוא החג בו הגעגוע אליך גובר.
3 שנים מאז הלכת ובכל פסח מאז אותו יום אני מכינה קומפוט.
מי לעזאזל מכין קומפוט בימינו?!
אחותי צוחקת עלי ואני שותקת, לא רוצה ואולי לא יכולה להסביר לה.
קומפוט זה הקינוח שלך.
מרץ הנוכחי קשה לי יותר מכל המרצים שהיו לפניו.
אל הגעגוע אליך מצטרף קושי אחר ענק ועצום ובלתי נתפס.
אם היית פה אולי הייתי מספרת, בטוח היית מבין.
אתה, עם השריטות הכל כך עמוקות שלך, אלו שלקחו אותך למקומות הכי אפלים והכי מוארים, אתה היית מבין את השריטה הענקית הזו שצצה אצל היקרה לי מכל ואולי מצליח להסביר לי, לעזור, לתמוך.
אף אחד אחר לא יכול.
מנסה לשפוך את הגעגועים אליך למקלדת והבכי סוף סוף פורץ כמו שצריך, בלי ניסיון לעצור ולהדחיק ולכסות.
אני מתגעגעת אליך.
אתה חסר לי.
איך העזת למות לי ככה בהפתעה?!
לא הספקתי להפרד.
