החיים שלי, של כולנו, הם אוסף תמונות שנצרבות בזכרון.
לפעמים הן מוצלבות עם תמונות אחרות, מהעבר, והחיבור הזה שולח אותי למקומות האפלים שלי.
גבר עומד על סולם, מתקין נברשת. היום אתה, לפני 10 שנים הנשלט המשמעותי הראשון שלי.
הסתכלתי עליך ונבהלתי מעצמי, מהרגש שזה עורר בי, מהצורך שלי לשאוג, להוריד לריצפה, להשפיל.
ניסיתי לברוח משם אבל אתה התעקשת, בלי לשים לב: תני לי פיליפס, נפל הבורג, תחזיקי מפה.........
ולא הבחנת.
אני מתכתבת בצ'ט עם גבר זר ואתה יושב לידי וקורא.היום אתה, לפני שמונה שנים הגבר ששבר את ליבי הכי חזק.
הוא שתק, קינא בלב, התכנס. אתה מעיר, מאיר, מקלל, מחייך, אתה לא שם לב.
במעלית שאלת מה קרה.
מצחיק הבלוג הזה שלי. השימוש שלי בו כדי לכתוב לך, כדי להמנע משיחה על דברים שמעוררים בי כל כך הרבה ושבכל זאת רוצה שתדע.
וזו הפעם האחרונה שאתה מגיע לא מגולח.
T
נ.ב
אל תענה לי!
