שלו

מתחת לשולחן במסעדה החיים מרגישים אחרת . אין פנים אין עיניים חודרות . אני בבחינת חפץ מענג ללא הבעות . ניתן לומר שיש משהו מנוכר בסיטואציה . יחד עם זאת הריגוש בעוצמה אדירה .
לא מעט משיקולים נורמטיביים כמו מה יגידו ? אולי מישהו יבחין במעשיי ? וכו' נעלמים כשנמצאים במקום שנכון לנו . האדון הוא שחשוב והרצון שלו .
והרצון שלי לתת ולהתמסר , להיות כך כי זה מרגיש טוב ונכון . פרט לאדון שום דבר לא חשוב באותו הרגע .
לו הייתי מספרת לחברותיי מתארת לעצמי שבאותו הרגע היו מנתקות יחסים איתי חושבות שירדתי מהפסים וקוראות לי זונה במקרה הטוב .....מוצצת ומלקקת לאנשים זרים במסעדה , שומו שמיים .


אכן , אני זונה וכלבה ושאר כינויים שהאדון יחפוץ להשתמש . מאושרת להיות שלו .
נמסה כשהוא אומר " זונה שלי ".



שלך .