לפני 15 שנים. 28 בספטמבר 2009 בשעה 17:05
כשהם היו קטנים בכיתי כשהם היו חולים
החוסר אונים הזה .
היום כשהם גדולים וחולים
אני מתרוצצת בבית כמו נמרה
מניחה יד על המצח
בודקת
מפנקת
רוצה לקחת מהם את התחושה הרעה .
כשהיו קטנים הייתי מניחה יד על המצח ולוחשת מילמולים חצי כשפים
להעביר את המחלה.
הרבה זמן לא הנחתי ידיים על המצח להעביר מהם את המחלה .
נראה לי שהגיע הזמן
כי יש פה אמא אחת שדואגת
ואני יודעת , זאת אימה אחת חרדתית נורא .
אז מה ?
הם הילדים שלי האור של חיי היצירות הכי יפות שלי ואני רוצה לראות
את הקטן גדול שלי עם עיניים מבריקות לא בגלל חום .
