לפני 14 שנים. 29 במאי 2010 בשעה 6:42
כשה- 50 קג שלי מגיעים לנקודה שהם לא יכולים להכיל יותר
אני מביאה עצמי לאיזור הדמדומים
שם חייתי רוב חיי
מדבר צחיח מרגשות
מתנהלת קפואה בתוך ים של צלילים מגע ולי אין חלק בזה .
פסיעה קטנה מחוץ לאיזור והעור שלי נעשה חידודין חידודין .
היום אני כבר עושה זאת בצורה מודעת
מכניסה ומוציאה עצמי מתוך המדבר הזה .
לפעמים זה לדקה לפעמים זה לשעה לפעמים לימים .
יש משהו טוב במדבר הצחיח הזה לכאורה מאין שקט מסוכן אני יודעת שחיית הרגשות המתפרצים אורבת בפינה מחכה לשעת הכושר שלא אהייה על המשמר . (מאין זה בא' או בע' אשמח לתשובה ? הבלשנית הפרטית שלי לא בנמצא )
בחרתי בזמנו לצאת מהמדבר הצחיח הזה
לחיות בתוך עולם הריחות צלילים מגע אנשים
היום אני בוחרת לנוח שם עד יעבור זעם .
ועכשיו זמן אפייה ריח בישולים וכביסה .
[ רכושו של השד ]
