היום אפגש שוב עם המכשפה .
רומן על פני יותר מעשור בינה וביני . היא זאת שהפגישה אותי עם עצמי ועשתה אותנו לאחת .
מסע ארוך שבמהלכו פגשתי משפחה נוספת . משפחה מעולם אחר . איתם אני מתקשרת על בסיס קבוע .הם השומרים שלי , בלילה אני מתכרבלת בחיקם .
זה עולם שלם בתוכי שאין דריסת רגל מעבר להם ולי .
היום אפגש שוב עם המכשפה ואבקש להשלים מסע של יותר מעשור .
אני מסוג המתבודדים . הבדידות היא בנשמתי חברתי הטובה ביותר מהיום שעמדתי על דעתי .
אני מתבוננת על אנשים מהצד . חושפת רק מה שנראה לי ובודקת אנשים . מצחיק אותי להבין כל פעם מחדש כמה קל לקרוא אנשים הם כמעט ושקופים בעיניי .
הצד המתבודד לא מאמין באנשים בז להם אפילו אומר בכנות .
הצד המתבודד משתמש באנשים לצרכיו . לא יפה להגיד ? הנה אמרתי .
הצד המתבודד יודע שבכל רגע נתון הוא מסוגל לארוז מזוודה ולא להסתכל לאחור .
הצד המתבוודד הוא לא יצור נחמד בכלל .
חצי מהחיים שלי איבדתי השנה . יש את הרגעים הקודרים שיש בי הרצון לשוב ולהתאחד עם החצי הזה . או אז אני נזכרת שיש התלויים בי האוהבים אותי הנותנים לי אור בחיי .
היום אני מקווה לפגוש את המכשפה ולבקש לסגור מעגל .
5 שנים שאני כותבת פה . הגעתי לשלב הסיום ואני מרשה לעצמי לחשוף עוד טיפה אחת קטנה ואחרונה .
השיר האחרון לבלוג זה מוקדש לחצי השני שלי שיר המלווה אותי מאז הילדות .
בשעות האחרונות במקום הזוי ניגנתי אותו בפסנתר . מלווה את החצי שלי יד ביד מתוך אהבה עצומה עד השערים של העולם האחר , ומשחררת .
מודה לכל אלו שטרחו לקרוא אותי כל השנים .
אני .
[ רכושו של השד ]
