לפני 18 שנים. 28 באוגוסט 2006 בשעה 9:08
איך זה יכול להיות שלנתח מערכת יחסים של מישהו זר לחלוטין,
למצוא את הסיבות לנקודות התורפה,
להסביר איך אותו אדם מרגיש וחושב,
ולהתוות את דרך נתינת העזרה כל-כך קל?
אבל כשמדובר בעצמנו,
גם אם אנחנו לא נרתעים מלנתח את עצמנו
גם כשהשביל ברור והסיבות מוכחות,
אנחנו נמנעים מללכת בעקבות עצותנו...
אולי בגלל חלום או תקווה...
ואולי בגלל שבאיזשהי נקודה בתת מודע אנו מחכים שמישהו יבוא לעזור ולתקן אותנו,
כפי שאנחנו מנסים ולא נרתעים מלעזור לאחרים...
"כל-כך קל לאנשים להיות בצד השופט,אנשים אוהבים לנתח מצבים ולתת עצות,הבעיה היא שאנשים לא אוהבים לנתח את עצמם..."
