סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תיבת פנדורה

כי אני הראשונה והאחרונה
ואני מושא הסגידה ומושא הבוז
אני הזונה והקדושה
אני הרעיה והבתולה
אני האם והבת
אני זרועותיה של אמי
אני העקרה וילדי רבים
אני הנשואה בכבוד והרווקה
אני היולדת ואני זו שמעולם לא ילדה
אני הנחמה על כאבי הלידה
אני הרעיה והבעל
והאיש שלי הוא מי שגידל אותי
אני אמו של אבי
אני אחותו של בעלי
והוא בני הדחוי
כבדוני תמיד
כי אני השערורייתית והמופלאה.

(מזמור לאיזיס)
לפני 18 שנים. 3 בספטמבר 2006 בשעה 11:43

כתבתי מילים, אך לא היה זה בעט ועל דף.
העזתי לגלות דברים שאין בי אויר להגיד.
וחתמתי הכול בכאב ובעצב מהולים בשמחה,
באמת משחררת שבגלל "כבוד" מדאיגה...
ועכשיו,אולי לבד-אולי איבדתי אותך לתמיד,
אבל לפחות לנשום עכשיו פחות מחניק.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י