האתיקה

כאשר החורף יורד
והבדידות שומרת בשער
אני נזכר בפנדורה ובצו שניתן לה
לא לגעת
לא לפתוח
לא לשאול

אך האלים ידעו מה עשו

כי יש תשוקות שניתנו כדי להחזיק בהן ביד רועדת

יש ידיים שנבראו להיקשר

ויש ידיים שנבראו כדי להוביל

בינינו תמיד היה חוק ותיבה

מסגרת ברורה וברק כלוא

שליטה שניתנה מרצון

והתמסרות שידעה את שמה

וכשקר היה מדי

לא פתחנו כדי לשחרר שדים

אלא כדי להיזכר מי מחזיק את המכסה

ומי בוחר להתקרב אל האש

ובקרקעית התיבה

גם עכשיו

נותרה התקווה

שזיכרון ממושמע אחד

מספיק כדי לחמם לילה שלם.

בלילה קר, מוכן תמיד לפתוח את התיבה.

ולנעוץ אותו עמוק בתוכה.

זה תמיד מחמם את הלב.