שולטת.

״ לאן להזמין לנו מקום?״ 

״ למסעדה הזאת שאוכלים בה בחושך״ 

״ טוב. מה מיוחד שם?״ 

״ החושך״ 

סכמנו לפני חודשיים ובינתיים המלחמה באיראן, מילואים וילדים חולים  דחו יותר ויותר את הדייט שלנו. 

הכל נגמר ומצאנו זמן מתאים לשנינו.

אסף אותי ונסענו.

הכניסו אותנו עם עוד 2 זוגות ונילים סאחים שהתעקשו לדבר על פוליטיקה ועל עבודה ולחקור אותי איזה חומר אני מלמדת בהיסטוריה ואיזה אמן אהוב עלי.

כשסיימתי את הקוקטייל שלי והם עברו לתחקר אותו לקחתי קוביית קרח והרשתי לעצמי להכניס יד מתחת לחולצה שלו. מטיילת עם קוביית הקרח על גופו. הוא נדרך וזז מעט אבל ממשיך לדבר עם שכנינו לשולחן. 

אני מידי פעם מוסיפה שריטות. הוא מקמר את גופו אבל לא מוציא מילה. 

המלצר מפסיק אותנו ושואל אם אפשר להגיש מנה עיקרית. אני עונה שכן. הוא מבקש עוד כמה דקות. אני מרגישה את היד שלו מגששת עלי. מרגישה משהו רטוב וקר. הוא מחזיר לי במשחק עם קוביית קרח. הוא מתקרב אלי ומנסה לנשק אותי. אני נרתעת. הוא מבין שאני מחליטה מתי. הוא נוגע בכל מקום. מעל השמלה. הבגדים של שנינו לחים מהקרח הנמס. המלצר מביא לנו את המנות ואנחנו מתרחקים כדי לאפשר לו. 

אני לוקחת את היד שלו ומניחה אותה על השד שלי מתחת לשמלה ולחזייה. 

״ אם תוציא את היד לפני שאגיד לך לא תוכל להחזיר אותה לשם לפני הדייט השישי״ 

״ פאק״ 

״ סובל?״  

״ לא. אבל מלא לילות מילואים דימיינתי את היד שלי על השד שלך. ועכשיו נעלם לי התאבון״ 

הוא חופן, מועך, נוגע, מלטף וצובט לי את הפטמה. אני גונחת מעט ומתחילה לאכול. 

״ תאכילי אותי״ הוא מבקש

״ מה פתאום. אתה ילד גדול״ 

״ יד ימין שלי על השד שלך ואין סיכוי שאני מוציא. אם אוכל ביד שמאל אני אלכלך את שנינו״ 

״ אם תלכלך אותי - תצטרך גם לנקות אותי״ 

״ אני אעשה מה שתרצי״ 

אני אוכלת את הרביולי שלי כשמידי פעם אני קופצת בגלל צביטה או זרמים שהיד שלו גורמת לי. הוא מנסה מידי פעם לאכול ביד שמאל. בחושך. בלי לדעת איפה הצלחת ומה נופל. המצב משעשע אותי. אני צוחקת כששומעת אותו מקלל כשעוד ניוקי נופל לו על הבגדים. 

״ אתה יכול להוציא את היד״ 

״ לא רוצה״ 

״ המלצר עוד שנייה מפנה לנו את הצלחות״ 

מסביבנו כולם ממשיכים לדבר. מידי פעם שואלים אותנו משהו אבל השיחות שלהם רחוקות מלעניין אותנו. 

המלצר מגיע. מפנה לנו את הצלחות והיד שלו עדיין חופנת אותי. כשהוא הולך אני מרגישה איך השמלה שלי והחזייה נמשכות למטה ואני מרגישה לשון חמה על הפטמה. הוא משחק איתה, מלקק ויונק ואני נרעדת. מידי פעם גם קוביית קרח מצטרפת ואני גונחת בשקט. היד השנייה שלו הצטרפה גם והציפורניים שלי ננעצות בגב שלו. משאירות סימנים. 

הקינוחים מגיעים . מפתיעים אותנו ואנחנו נאלצים להתרחק אחד מהשני. בבת אחת. 

השולחן סביבנו הומה וכולם מסכמים את החוויה של אכילה בחושך בעוד המלצרים מספרים על החיים בחושך. 

אני רוכנת אליו ומנשקת אותו. 

המלצר מופיע פתאום ומתעניין איך הייתה החוויה שלנו. של אכילה בחושך. 

״ וואו. מעולה. אין ספק שאני חוזר איתה״ 

סבב מיליון שלו. יוצא ונכנס לעזה. יצא ונכנס ללבנון. יותר משהוא בבית הוא על מדים. המלחמה כבר חלק ממנו. החיים השתנו.

שולח לי סרטון של מילואימניקים יפים יושבים בסוף יום ומנגנים לעצמם. הם יפים בעיני. 

מבקשת לראות תמונה שלו. הוא טוען שהוא לא יפה כמו כולם. 

שולח לי תמונה שלו עייף ומזוקן ויפה. 

אני מתבוננת בו ומשתפת אותו שאם הייתי שם עכשיו הוא היה צריך לדאוג לחדר או אוהל או ממד נפרד. עבורנו. אחד עם מזגן. ומיטה מפנקת. 

הוא כותב שיש רק ממדים יבילים. כאלה ניידים. 

״ לא למעמד שלך מלכתי״ 

״ חבל. הייתי מתעללת בך קצת״ 

״ ואם יכאב לי?״ 

״ יכאב לך״

״ ואם אני אעשה רעש?״

״ לא. לא תעשה רעש״ 

״ את קובעת״ 

אני עוצמת עיניים ומדמיינת אותו מולי. עייף ומלא במלחמה. 

״ אני אעמיד אותך. ואז לאט אפשיט אותך. אפשיט אותך מהתשישות של המלחמה, מהאבק ומהחום. אוריד ממך את הנשק ואת המדים ואת הלילות הארוכים בלי שינה. וכשתהיה עירום אני אשטוף אותך במים קרים. כמעט קפואים. כאלה שהופכים את העור לחידודין. שיקררו ויצננו. 

אסתכל בעיניך לראות כמה קר לך וכמה רועד אתה בין ידיי. עד שתהיה נקי לשביעות רצוני.״ 

״ ואז אתפשט בעצמי. מולך. ואשטוף עצמי המים חמים ונעימים. כאלה שבסוף יום מעירים ומנחמים ומרגשים. ואחרי זה אשכב על המיטה. ואתה תצטרך לעסות אותי. לאט. תתחיל ברגליים ותעלה כל פעם קצת. בכל אזור מותר לך להיות רק 6 דקות. מטכלי״

בלי לראות אותו אני יודעת שהוא קשוב רק אלי. רק להודעות שלי. הקולות מסביבו נעלמו. הבומים שמאפיינים את המקום המתפרק הזה. אני מדמיינת אותו מתרגש, מתקשה. מדמיין מה שכתבתי.

״ ואז אקשור את ידיך ואכסה את עיניך. ותשכב על הגב. אני אתיישב עליך. מלטפת ושורטת, מלקקת ומכאיבה. אני רוצה שתרגיש הכל. אני רוצה שיכאב לך ושתתענג. אני ארכון קדימה ושדיי ופטמותיי יהיו בדיוק מעל הפה שלך. אני אראה אותך מתאמץ להגיע אליהן עם הפה. מותח את צווארך, מוציא לשונך ומנסה ללקק ולטעום. ואחרי שתתייאש אני אתן לך לטעום אותי בזמן שאנוע עליך ניעות קטנות עם האגן. כשארגיש אותך חם ורותח מתחתיי אתיר את ידייך ואשכב בעצמי. ואתן לך לענג אותי״

״ חלום שלי לענג אותך״ 

רק תסיים את המלחמה. תסיימו כולם. ובואו לענג אותנו.

אני מארגנת מסיבת בריכה. ארוע קליל ונחמד שכל המוזמנים אליו הם מהקהילה הבדסמית.  אם בא לך להכיר עוד נשלטות/ שולטות חדשות או שולטים נשלטים - מוזמנת לפנות אלי. נשארו לי 5 מקומות. 

״ אתה בטוח?״ 

״ כן. אני בטוח״ 

״ טוב. בעיה שלך. אם רוצה להתחתן. תתחתן. אני אזהרתי ״ 

״ תודה. מעריך מאוד. רוצה לעשות לי מסיבת רווקים? ״ 

״ וואלה? באמת סומך עלי? ״ 

״ תכלס לא רוצה מסיבת רווקים בכלל. אבל אם בא לך לארגן משהו מיוחד אז ארגון שלך רוצה״ 

״ וכמה אתה רוצה שיהיו?״ 

״ אממ תאמת כל החברים שלי ייבהלו מכל מה שהראש המשוגע שלך מתכנן״ 

״ אז בלי גברים? מסיבת רווק?״ 

״ כן. נשמע מעולה״ 

״ ומה היא מרשה? ״ 

״ בלי מין״ 

״ מה ההגדרה של מין אצלכם?״ 

״ חדירה שלי ומין אורלי עלי״ 

״ זאת אומרת שאתה יכול לרדת אבל לא ירדו לך ואני יכולה לחדור אבל לך אסור״ 

״ רגע רגע לא אמרת לי כלום על חדירות אלי״ 

״ לא שאלת״ 

״ מפחד לשאול. אפשר לשאול מה יש לך בראש לפני שאני מוסר את נפשי וגופי בידייך?״ 

״ אתה לא רוצה להיות מופתע?״ 

״ אני רוצה אבל מת מפחד למצוא עצמי קשור בארגז על אוניית משא לאפריקה״ 

״ קרוב אפריקה. אפשר לחזור משם ברגל״ 

״ חייב לדעת מראש. ובלי אפריקה בבקשה״ 

״ טוב. רק את החצי הראשון מגלה לך״ 

״ מקובל״ 

״ אוסף אותי בערב ונוסע לפי ההוראות שלי. עוצרים בשמורת טבע. מרגע שיוצאים מהרכב אתה עם כיסוי עיניים. תיק על הגב ואני מובילה אותך לאזור שבחרתי. צפרדעים ברקע, טבע ופכפוך של נחל. אולי קורמורנים .

 כשמגיעים אני קושרת אותך לעץ. גוזרת לך את הבגדים ואתה נשאר עם תחתונים או עירום״ 

״ עד כאן נשמע מלהיב ורק קצת מפחיד. מה אז?״ 

״ זה החצי הראשון. זהו״ 

״ מה? זה ממש רק ההתחלה אבל!״ 

״ נכון . ההמשך בחצי השני והשלישי והרביעי״ 

״ כמה חצאים יש? ״ 

״ לא יודעת. זורמת אם מה שירגיש לי וכמה שתפחד״ 

״ אני קצת מפחד״ 

״ קצת זה לא נורא״ 

״ יותר מקצת. 40 אחוז יותר מקצת״ 

״ נו זאת ההזדמנות שלך לפני שתתחתן ותחיה בלי שליטה ובלי כאבים בעולם שכולו כיף, ליטופים ואיחור לגנים״ 

״ אני יכול לחשוב על זה?״ 

״ לא״ 

״ מה?! עכשיו או לעולם לא?!״ 

״ כן״ 

״ מה כן? חייב להחליט עכשיו?״ 

״ כן״ 

״ למה את קשה?״ 

״ כדי שישארו לך זכרונות לירח דבש שיעשו אותך קשה״ 

רוצים לנחש מה החליט? 

אמצע הלילה. הוא מעיר אותי. 

״ תתארגני לממד. התרעות״ 

״ אוף. עוד 5 דקות״ 

הוא נשכב לידי בכפיות. מלטף לי את השד וצובט פטמה. עכשיו אני כבר יותר עירנית. היד שלו מתגנבת למטה ונכנסת לי מתחת לתחתונים. 

״ אין לנו זמן להזדיין. איראן מנסה להרוג אותנו והילדים בממד לבד״ 

״ אנחנו לא מזדיינים״ 

״ אז מה עושים?״ 

״ מתארגנים לממד״ 

הוא כבר עם שתי אצבעות בתוכי. נצמד אלי מאחור. קשה. 

מרטיב אותי. אני מתחילה לזוז יחד עם האצבעות שלו שמשתוללות לי על הדגדגן. גונחת. הוא מגביר קצב. 

״ אנחנו צריכים להגיע לממד״ אני גונחת. 

״ אחרי שתגמרי״ 

״ אני לא אספיק״ 

״תספיקי״ הוא נצמד אלי מאחורה, מלקק לי את התנוך של האוזן, האצבעות שלו לא נרגעות. משתוללות על הדגדגן שלי במעגלים חזקים. אין לי מושג כמה דקות אנחנו במצב הזה. אני קרובה. היד השניה שלו שהייתה מתחתיי מטפסת והוא צובט לי את הפטמה. חזק. ואני גומרת ברעידות חזקות כשהיד שלו לא עוצרת לשנייה. 

״ ממממממ״ 

״מממממממממ״ 

ואז נשמעת אזעקה עולה יורדת במקביל לצליל האזעקה המחריד מהנייד. 

״ יאללה בואי״ 

תופס לי את היד ומושך אותי אחריו לממד. אנחנו נועלים את הדלת. בודקים שהילדים ישנים בזמן שהפיצוצים הראשונים נשמעים מעל הראש שלנו. הוא מחבק אותי מאחור. יד על החזה. 

״ פתחי את הפה״ 

אני פותחת פה והאצבעות שלו שהיו בתוכי נכנסות לי לפה. נותן לי לטעום את עצמי. 

אם כבר מלחמה… שתהיה לפחות קצת נעימה. 

משהו מתחכך לי ביד מתוך שינה. משהו חם וקשה. אני חצי מתעוררת. 

״ מה השעה״ 

״ 4:20״

״ אז למה אני ערה?״

״ את לא ערה, את חולמת״ 

״ אה. טוב״

הוא ממשיך להתחכך בי. והיד שלו על השד שלי. מלטפת. נעימה. היד יורדת לבטן, מלטפת, מעט שורטת. יורדת ומוצאת את מקומה בין הרגליים שלי.

״ עוד לא התחלתי ואת כבר רטובה״

״ אני לא רטובה. אתה חולם״

״ אני אוהב את החלומות האלה״

״ שששש. אני ישנה״ 

״ תמשיכי לישון. מה מפריע לך״ 

״ מי. יותר נכון״ 

האצבעות שלו כבר בתוכי. משחקות, חודרות, יוצאות ונכנסות. עם הברך הוא מפשק לי את הרגליים. היד שלו נעה מהר יותר והאגן שלי מתחיל לנוע איתה. מהר יותר. 

הוא נשכב עלי. מרים לי את הידיים מעל הראש. 

״ למה תמיד אתה מרים לי את הידיים?״ 

״ כדי שלא תשרטי אותי. כשאת נהנית הציפורניים שלך נוטות לחדור לי לעור״ 

״ אז אתה לא רוצה שאני אהנה?״

״ זה החלום שלך. מה אני קשור״

הוא מסיים את המשפט וחודר בבת אחת. מרחיב אותי בשנייה ולוקח לי מעט זמן להתרגל לגודל שלו. הוא לא מחכה ויוצא וחודר שוב חזק ומהר. היד שלו נכנסת והאצבעות שלו משחקות לי עם הדגדגן, הוא מגביר קצב לפי הגניחות שלי. 

״ איך את רוצה לגמור בחלום שלך״ 

״ אני בכלל לא רוצה לגמור. אני רוצה לישון״ 

הוא יוצא והופך אותי על הבטן בבת אחת. מפליק לי חזק ומרים לי את הישבן. עומד על הברכיים מאחוריי וחודר שוב. חזק ומהר. היד חוזרת מתחתיי ואל בין הרגליים שלי. הוא ממשיך עוד כמה דקות. מכיר את הגוף שלי, יודע שכשאני חופנת את הסדינים והכרית אני עומדת לגמור. הוא גוחן עלי ולוחש לי לגמור בשקט ולא להעיר את הילדים. 

זה לא ממש עוזר והגניחות שלי ממלאות את החדר כשאני גומרת. הוא מפליק לי שוב. אוחז בצידי הישבן ומגביר קצב עד שגומר גם.

״ מה עכשיו?״

״ קומי להתקלח. עוד מעט הילדים יתעוררו ויבואו למיטה״

״ חשבתי שאני ישנה אבל״

״ תתקלחי ותמשיכי לישון. 5:00. יש לך עוד שעה.  

בתקופות קשות אני מפסיקה להיות שולטת.  לוקחת קצת זמן לעצמי. לפעמים אפילו משכנעת את עצמי שהעולם הזה של הבדסמ מיותר ולא בשבילי. 

אבל.. אני לא מצליחה. לא באמת. בשבוע שעבר הייתי בכירבוליה. תמימה כזאת. מלאת רוחניקיות ושירים שאף אחד לא מכיר ועדיין שר, וכאלה שרוצים שיתכרבלו עם הלב שלהם ויגעו בעובר שנמצא בתוכם.. פחות אני. ממש פחות. אבל הלכתי עם מישהו שעניין אותי והחלטתי לתת צ׳אנס. 

ומיד אחרי טקס קקאו - שלא היה קקאו וגם לא טעים נשכבתי על מזרונים רכים ועצמתי עיניים ונתתי לידיים שאני לא מכירה ללטף אותי. והיה.. היה מרגיע, ונעים ומלטף. וזה שהיה לידי - המעניין- הרגיש את הליטופים שלי וגם הרגיש כמה אני מתאפקת לא לשרוט, להכאיב, להשאיר סימנים. הוא נשא באומץ את הכאב והשריטות ואת האצבעות הצובטות והמתגנבות מידי פעם לאזורים אסורים.

 היה אסור לגעת מתחת לבגדים או באיברים שנחשבים מיניים ואני גם הכנסתי ידיים מתחת לבגדים וגם הרשתי לעצמי לשרוט אותו. ממש מעט. אם לא היו שם כל כך הרבה חוקים וכל כך הרבה אנשים.. כל מה שעבר לי בראש זה כמה אני רוצה אותו קשור ומכוסה עיניים ולרשותי בלבד. לחלל.. להשאיר סימנים.. לשרוט… ולחרמן..

גם היו 2 נשים שלגמרי היו נקשרות שם אם זה היה תלוי בי. כולל זאת שליטפה לי את השיער, ואז היד שלה גלשה ללחיים, לעצמות הבריח, לחזה ואז גם עשתה סיבוב סביב הפטמה. וכשהסתכלתי עליה היא הביטה בי במבט של רצון ובקשה… ובסוף הערב ליד השרותים שאלה אם יכולה להיפגש איתי יותר ולגעת יותר ואני אכזבתי אותה ואמרתי לה שהכיוון שלי הוא יותר גברים. במיוחד כאלה קשורים שמרשים לי מה שבא לי ומה שאני רוצה.. 

אז כשהוא כתב לי שהוא לא במילואים ופנוי והיה מלא תקווה שגם אני פנויה- שכחתי את התחושה הזאת של ההפסקה משליטה וקבעתי איתו. הוא אסף אותי ב19  ונסענו לאיזה חדר מפנק. הוא הביא איתו שתיה ושוקולד שאני אוהבת, ומתנת יום הולדת מאוחרת. 

ואני אמרתי לו להתפשט. והוא חייך וביצע מיד. כי למרות המפקד הקשוח והבוס הזועף אני יודעת שהוא צריך לשחרר בעצמו משהו אחר. 

הוצאתי רצועות וקשרתי לו את הידיים. וכיסיתי לו את העיניים. השכבתי אותו על המיטה. ונכנסתי להתקלח. יודעת שהוא יכול לקרוע את הרצועות שלי בשנייה אבל גם בטוחה שהוא יהיה שם - בדיוק איך שהשארתי אותו- קשור ומשתוקק. יצאתי ערומה ועליתי על המיטה. נעמדתי מעליו. מטפטפת מעט מים. ואז לאט לאט מתיישבת עליו. גם קרה ומטפטפת מהמקלחת וגם חמה ומתחככת. 

ורכנתי קדימה. מחזיקה את הרצועה שעל הידיים שלו. והפטמה שלי ממש מעל הפה שלו, והוא מנסה לתפוס אותה, ואני כל פעם מתרחקת, והוא מנסה שוב ואני זסה ואני מרגישה את תנועות האגן שלו מתחתיי, מרגישה כמה הוא מנסה להכניס את עצמו אלי. והשליטה היא שלי - אז הכל יקרה רק כשאני אחליט. 

כשאני מאפשרת לו בסוף לתפוס לי את הפטמה הוא גונח ומלקק ויונק ומוצץ, ואני נצמדת אליו, מרגישה אותו בין הרגליים ושומעת אותו לוחש כמה שהרטיבות שלי משגעת אותו. ואז גם מרגישה אותו מנסה לזוז ולמצוא תנוחה יותר נוחה, להרגיש יותר. להרגיש אותי. 

ואז אני עוצרת ויורדת ממנו. הוא לא מתלונן ומחכה לבדוק מה עכשיו. ואני עושה המון רעש בחדר. שותה מים ובסוף חוזרת למיטה. שמה לו על החזה קופסא של תותים. וחוזרת להתיישב עליו. לוקחת תות ומגלגלת עליו. הוא קר. ואז מכניסה לו לפה והוא טועם ואוכל וגניחות עונג יוצאות לו מהפה בזמן שאני חוזרת לשבת עליו והפעם גם מחדירה אותו לתוכי. 

מידי פעם פטמה לפה ומידי פעם תות קפוא עם המון תנועות אגן של שנינו וערימת תותים, ושריטות וצביטות, ואני רוכנת ללקק את הפטמה שלו ו2 טיפות מיץ מהתות שנשאר על שפתיו. 

ואני משחררת לו את הידיים. משאירה כיסוי עיניים והוא הופך אותי בשנייה, ומתחיל ללקק, למצוץ,  לינוק את כולי, הלשון שלו משחקת עם כל הגוף שלי והאצבעות שלו לא מפסיקות ללטף, למולל, לחדור ולהוציא ממני גניחות… 

ומידי פעם אנחנו מתגלגלים על כמה תותים שנמעכו על המיטה.. והם רטובים כמונו וטעימים לא פחות.. 

יש מסביבנו הכל. אנשים במצוקה. עלמות במצוקה, גברים שבורים. אנשים שבורי לב. נשים בטראומות. לא חסר. גברים שחיים בארון וצריכים שליטה. נשים שלא אוהבות את עצמן מספיק כדי לראות את עצמן.  

אנחנו נוטים להתרכז בנו. במה שחסר לנו. במה שאין. 

לפני שלושה שבועות פגשתי אין. באמת אין. 

קיבלתי הודעה מעורכת דין שבית המשפט מינה אותה להיות אפוטרופוסית של משפחה. 

במקרה במקרה אני מחנכת של אחד הילדים במשפחה. 

נדרשתי להתלוות אליה לביקור בית יחד עם יועצת בית הספר. הלכנו. 

ושם פגשתי אין. אין מיטות, אין בגדים, אין מזרונים, אין הורים מתפקדים, אין אוכל, אין בלאגן של ילדים כי אין עם מה לבלגן. 

הילדים משחקים עם בקבוקי קוקה קולה ריקים שלקחו ממחזורית ברחוב. וזהו. כל השאר אין. 

כמובן שנכנסנו לפעולה. בית הספר עושה משלוחי אוכל פעם בשבוע, מנסים לארגן מיטות לילדים, התארגנו על צעצועים יד שנייה. ולאט לאט מתחילים לראות קצת יש בתוך האין. 

קניתי לילד תחפושת לפורים. קניתי תיק חדש. קניתי מחברת עם ציור של חתול. לא באטמן, לא סופרמן. חתול. כי זה מה שביקש. אין גיבורי על במקומות של אין. 

הערב קיבלתי הודעה מעורכת הדין על עוד בעיה. ואני אפילו לא יכולה לפרט. 

הלב שלי מעט נשבר. 

אני רוצה עזרה. בשביל שני הילדים. בשביל לקנות להם משהו שקשה לחיות בלעדיו. משהו שנשבר. 

אני בדרך כלל לא מבקשת כאלה דברים. אבל עכשיו כן. כי שם יש יותר מידי אין. ואני רוצה לעזור. חייב להיות קצת יש בעולם שלהם. 

אם מישהי/ו יכולים ורוצים - פתחתי עבורם פייבוקס. פנו אלי ואעביר לכם אותו. ותרמו כמה שתרצו. 

מה שאפשר.

ובתמורה תזכו למלא את העולם בקצת יש.

ואחד או אחת מכם יזכה בדייט. איתי. אני מזמינה.  

אני מתכננת ארוע. מיני. המוני. ואני צריכה מסג׳יסט. נשלט. מקצועי. עם ניסיון. הוא יגיע עם מיטה, וסדינים וכל מה שצריך. 

והוא יהיה מכוסה עיניים. במהלך כל הערב. כמה שעות. הוא יעשה עיסויים. וגם יגעו בו. ואולי עוד דברים. 

״ מתי את מגיעה הביתה?״ הוא שואל

״ מה קרה?״ אני קצת דואגת

״ כלום. בואי״ 

״ מה? הקטנה?״

״ לא. בואי״ 

אני מעדכנת את המנהלת שצריכה לצאת. השעה 14. מוקדם לצאת מהעבודה. מתקשרת בדרך כדי לדעת אם לאסוף את הגדול. 

״ לא. בואי״ 

מגיעה ומניחה את התיק. מנסה להבין מה דחוף. 

״ תתפשטי״

״ נו, רציני?! הוצאת אותי מישיבה כדי להתפשט?!״ 

״  כן. תתפשטי״

לא יכולה שלא לחייך מעט. נכנסת למקלחת לשטיפה מהירה. יוצאת ערומה ונשכבת במיטה. 

הוא נכנס והופך אותי על הבטן. מתיישב עלי ומורח לי שמן על הגב. מתחיל לעסות אותי. לא חזק מידי ולא חלש מידי. 

אני נהנית מהמגע שלו. עדין בהתחלה ואז חזק יותר. הידיים שלו יורדות לישבן והוא מעסה אותי שם.  מפסק לי מעט את הרגליים ומורח שמן גם בינהן. 

אני גונחת מעט והוא מתיישב עלי בחזרה. לא יודעת מתי הספיק להתפשט אבל מרגישה אותו בין פלחי הישבן שלי. 

תוך כדי עיסוי הוא מכוון עצמו ובחדירות קטנות נכנס לתוכי. מזיין אותי רק עם קצה הזין שלו. אני מקמרת את הגב ומבליטה ישבן והוא חודר בבת אחת. חזק. ואז יוצא לאט. אני מרימה את הישבן יותר. רוצה עוד. והוא ממשיך. לאט. מחזיק לי בישבן ומזיין לאט. מידי פעם חזק. 

הגניחות שלי לא גורמות לו למהר. הוא יוצא ממני. מכניס יד בין הרגליים שלי ומתחיל לשחק לי בדגדגן. משתעשע בי ואני מתקרבת לקצה. הציפורניים שלי ננעצות ברגליים שלו, אני מבליטה את הישבן יותר והוא חודר שוב תוך כדי משחק בדגדגן. הפעם מזיין חזק ומהר. 

אני גומרת. רוטטת, מתכווצת. 

והוא מגביר קצב. גומר גם. חזק. נשכב עלי ומתנשף. 

אנחנו נרגעים והוא יורד ממני ונשכב על הצד. מפליק לי בדרך. 

איזה כיף שבאתי הביתה