9 בבוקר דפיקות בדלת. פותחת את הדלת ולפני דמותו המאיימת של מלאך המוות. עטוי גלימה שחורה, עיניים אדומות, מחזיק קלשון ארוך.
״ הגעתי לקחת אותך״ אומר לי בקול עמוק ומפחיד.
מסתכלת עליו ופתאום נותנת לו סטירה. הלחי מאדימה. הוא נראה מבולבל.
״תקשיב לי טוב״ אני אומרת לו. ״ קודם כל כדי לדבר איתי רד על הברכיים. עיניים למטה. תבקש רשות לפני כל דבר שאתה רוצה להגיד. וקוראים לי גברתי. ברור?״
הוא מבולבל, יורד על הברכיים ומסתכל עלי. שוב חטף סטירה. הלחי כבר אדומה ממש. הוא מרכין ראש. ממלמל סליחה. אני שואלת שוב למה בא.
״ את ברשימות שלי.. סליחה.. את צריכה לבוא איתי״ תופסת לו את הרשימה מהיד וישר רואה שהוא הגיע לרחוב הנכון, אבל שם המשפחה לא נכון. טעה. הגיע לקחת אותי במקום מישהי אחרת. ״ בוא אחריי, על הברכיים״ הוא הולך אחרי לתוך הבית. אני מגיעה לספה ומתיישבת והוא על הברכיים מולי. אני דוחפת לו את הרשימות לפנים ומבקשת ממנו להקריא את השם שכתוב שם. ״ מה כתוב פה״ אני צועקת עליו. הוא מסתכל ומחוויר. מתחיל לגמגם סליחה. שבטעות הגיע אלי. על טעויות משלמים.
״ תתפשט״ אני מורה לו והוא מתפשט לגמרי.
״ איך נתנו לך להיות מלאך מוות עם זין כזה קטן? איך? אתה אמור להיות מפחיד!! את מי תפחיד ככה?״
הוא מנסה להסתיר את עצמו ואני מעיפה לו את הידיים. נותנת לו סטירה על האשכים והוא נרתע. ״ אני אמרתי לך לזוז?״ מגמגם את הסליחה שלו שוב. העיניים נרטבות קצת, עוד סטירה.
״ עשית טעות ותשלם עליה״ אני מורה לו להביא את הקלשון שלו ולרדת על ארבע. מקרבת אותו אלי ומניחה את הראש שלו על הברכיים שלי. ״ תפשק את הישבנים שלך״ הוא מחוויר בבת אחת כשמבין מה אני הולכת לעשות לו. הוא מבקש רשות לדבר ומתחיל לגמגם משהו על חומר סיכוך.
״ כשדפקת לי על הדלת לקחת אותי- הצעת לי משהו להרגעה? ״לא״ הוא עונה ואני מקרבת את קצה הקלשון לתחת שלו. מורה לו לנשום עמוק ולשחרר ומתחילה לדחוף. הוא פולט יבבות, גניחות, מזיע אך לאט לאט הקצה של הקלשון שלו ננעץ בישבנו. אני מפסיקה מידי פעם, נותנת לו לנשום ומלטפת את ראשו. אחרי 10 דקות הכנסתי לו כבר 20 סנטימטר בערך ואני עושה הפסקה. מורה לו לעמוד על ארבע מול הספה. מניחה עליו רגליים ומדליקה טלויזיה לצפות בסדרת הנטפליקס העכשוית. הוא לא זז- מידי פעם גונח. הזין שלו זקור וטיפות קטנות נוצצות מהקצה.
הולכת להכין לי כוס תה ומניחה אותה על גבו. הוא מתנשם אבל עומד בחום בגבורה. בכל פעם שאני שותה לגימה ומחזירה את הכוס החמה לגבו - הוא גונח.
אחרי התה אני מודיעה לו שממשיכים להכניס את הקלשון. הוא נדרך אך נראה מרוגש. התה נשפך קצת והוא גונח.
היום הוא כבר לא יחזור לעבודה. בנתיים הוא אצלי בסלון. על ארבע עם הקלשון נעוץ בישבנו. שאלתי אותו אם רוצה לחזור לעבוד. ״ לא גברתי״ ענה, ״ מעדיף להיות שולחן לרגלייך״
מלאך מוות טוב.
