שולטת.

השיעורים בתקופה הזאת עדיין בזום. אני ועוד 48 ריבועים קטנים של סטודנטיות בקורס על שירתן של דליה רביקוביץ וזלדה. על כולנו לפתוח מצלמות. חייבות להיראות כדי שהמנחה תראה אותנו. מידי פעם שואלת שאלה. מידי פעם אני עונה. דליה רביקוביץ מופלאה.. 

״ קווים של עשן ניטו במלוכסן..״

אתה עושה כלים. מצחצח את המטבח. יודע שאתה צריך להיות בשקט. שלא כל הקורס ישמע אותך. 

אני על הספה. המחשב על ברכיי ואני מקשיבה.

הכנת לי צאי חם בבוקר הקפוא הזה. אני מחייכת כדי להודות לך. 

אתה חוזר למטבח וממשיך לנקות. 

השיעור ממשיך. 

״ קווים של עשן ניטו במלוכסן ואבי הכה על כף ידי. וכל מה שאמרתי שריר וקיים״ 

אני שקועה בשיעור. שקועה בשירתה הנפלאה. 

לפתע אני מרגישה אותך. מרים את כפות רגליי ומתחיל לעסות אותן. לאט, חזק, כמו שאני אוהבת. 

מוסיף מעט שמן ומעסה את אצבעות הרגליים. אני מנסה להתרכז בשיעור. מתרעמת על לקיחת היוזמה ללא פקודה שלי אבל בתכלס - אתה יודע מה אני צריכה. לשון מצטרפת לידיים ואתה מזכיר לי את פטיש הרגליים שלך. מתייחס לכל רגל כאילו היא של מלכת אנגליה. לא פחות.

אתה מוריד את מכנסיי. הידיים שלך עולות למעלה לקרסולים, למעלה לאזור הרגיש שמאחורי הברכיים. אני עוצמת עיניים ונכנעת לאצבעות שלך. שומעת את המנחה ומזכירה לעצמי שאני חייבת להיות מרוכזת. בתמונה. בזום. 

אתה כבר בין רגליי. ידייך מעסות את המפשעה שלי. אצבע אחת מזיזה את התחתונים וחודרת מעט פנימה. אתה מסתכל עלי. בודק אם אכעס, אם אפסיק אותך. ברקע המנחה ממשיכה ואני נמסה. משאירה את מבטי על מסך המחשב.. אבל כבר מזמן לא מקשיבה. 

התחתונים יורדים. האצבעות שלך בכל מקום. שתי אצבעות בתנועות מעוגלות על הדגדגן שלי, אצבע נכנסת ויוצאת, לפעמים מתכופפת מעט נוגעת בנקודות רגישות בפנים. בשלב הזה אני מכבה את השמע. הגניחות שלי לא משאירות הרבה מקום לדימיון.. ואני באמת לא רוצה שכולן ידעו מה אני עושה בזמן שיעור. סטודנטית מכובדת שכמוני. 

אני מטה את המסך למעלה. עדיין בתמונה אבל רואים רק את העיניים והמצח שלי. נלחמת בעצמי להשאיר את העיניים פקוחות. כמה קשה לגמור ככה.. פקוחה… בתודעה.. 

כשהלשון שלך מצטרפת אני כמעט מכבה מצלמה. ידיך מפשקות את רגליי, לשונך רוקדת על הדגדגן שלי, אצבע נכנסת ויוצאת בקצב אחיד, אצבע נוספת מלטפת פתח נוסף שלי, מרטיבה אותו בנוזלים הנוטפים ממני. זיפייך שורטים מעט את פנים ירכיי, לשונך משתוללת, יונקת, טועמת ואחרי דקה אני גומרת.

ככה בזום מול כולן, מול 48 סטודנטיות לתואר שני ומנחה שאני רק יכולה לקוות שחוות אורגזמות כמוני.. מאחורי מסך המחשב, באמצע קורס על שירתה של דליה רביקוביץ.  

אתה קם בחיוך. מנגב פנייך. גאה בעצמך על היוזמה. 

אתה יודע מה? גם אני. יוזמה נפלאה. שמישהו ידבר עם שרת החינוך להוסיף אורגזמות לתוכנית הלימודים. מקווה שיהיו מספיק כאלה עם לשונות מוכשרים לעזור לכולן להגיע להישגים.