שולטת.

לסבוס הוא אי יווני קטן. בזמן המלחמות הפולופנסיות  ( סביב 400 לפני הספירה) נלקחו כל הגברים שיכלו להילחם למלחמות ורובם לא חזרו. נשארו באי הנשים וילדים עד גיל 13 וגברים מעל גיל 65. והנשים - כשהבינו שהבעלים לא יחזרו והן לבד- פשוט עברו לחיות אחת עם השניה, ולאחר זמן קצר גם לחלוק את מיטתן יחד. ומשם מקור השם לסבית ( חייבת ללמד משהו. מורה בכל זאת) 

היא ביקשה להיפגש. התחננה ממש. אמרה שתגיע לכל מקום שאהיה בו. אז קבעתי איתה בצהריים בבית קפה קטן ונפלא ביפו. ניסו - למי שמכיר. כסאות ושולחנות ברחוב והמון אוירה. הגעתי והיא כבר היתה שם. ההיא מהסיפור של הגלורי הול. חיבקה אותי כמה שניות יותר ממה שהגיוני והתיישבנו. 

״ במה אני יכולה לעזור״ אני שואלת אותה. 

״ אני רוצה משהו קבוע אתך. מה שתבחרי ומה שתוכלי. לנקות, לקפל בגדים, להכין לך תה, קפה, להביא לך גלידה בימים חמים״ 

״ את חמודה, תודה, אבל אני לא בקטע של נשים כל כך. אמנם אני נהנית להסתכל, לגעת וללטף אבל נוכחות גברית עושה לי את זה יותר, כניעה גברית מדליקה אותי״ 

״ אני יודעת ויש לי שולט. ומידי פעם אנחנו מצרפים מלכה או נשלטת אבל אני רוצה קשר אתך. כלשהו. ולבד. בלעדיו. מעבר לזה שאת בדיוק הטעם שלי בנשים, משהו בעדינות שלך יחד עם הדומיננטיות עושה לי את זה״

המלצר מגיע ולוקח מאתנו הזמנה. הוא מסתכל עליה מסתכלת עלי, הוא מחייך אלי והולך.

״ תקשיבי. את חמודה, באמת. אבל בקושי יש לי זמן לעבדים שלי. אני עמוסה, ואת גם מגיעה מהדרום. זה סתם יטרטר אותך״

״ כן. אני מבינה. אבל זה בסדר אם מידי פעם כשאני מגיעה למרכז אקפוץ אלייך? אפילו אם יש לך עבד בבית… רק לטעום ממך. מה שתחליטי״

ואז היא קמה מהכסא ומתקרבת אלי ויורדת על הברכיים מולי. באמצע בית קפה באמצע הרחוב. בשניה הראשונה אני פחות יודעת מה להגיד לה. אני מתבוננת בה והיא בי וכל הרחוב סביבנו די דועך.

״ הכל בסדר?״ המלצר מגיע עם הקפה שלנו ומסתכל בה ובי. כשאנחנו לא עונות הוא פשוט בוהה בנו לרגע. בשלב מסויים אני מתנתקת מהמבט שלה ואומרת לה לשבת. היא קמה וחוזרת למקום. אני מתבוננת במלצר שלא ממש מבין מה קורה אתנו.

״ הכל בסדר״ אני אומרת לו ומתבוננת בו מניח לפנינו את הספלים. המבטים שלו מתרוצצים בנינו בלי הפסקה ואין ספק שהוא מרגיש מתח כלשהו באויר.  

״ כל כמה זמן את פוגשת את השולט שלך? ״ 

״ פעם בשבועיים שלושה בערך״ 

״ מה עשיתם בפעם האחרונה שנפגשתם?״ 

״ הוא הפשיט אותי וקשר לי ידיים למעלה לטבעת בתקרה, הצליף בי מעט עם פלוגר והצמיד לי מג׳יק וונד לכוס״ 

את המילה כוס המלצר שחזר שומע. הוא מניח מולנו צלחת עם עוגיות. 

אני מסתכלת עליה ומבלי להוריד ממנה עיניים אומרת לו שלא הזמנו עוגיות. 

״ אני יודע. זה ממני״ הוא אומר ומזוית העין אני רואה שהוא שוב מסתכל על שתינו מחליפות מבטים בנינו. 

״ איך את אוהבת שהוא מזיין אותך?״ 

״ אני אוהבת שהוא מזיין אותי בפראות ואז פתאום הוא עדין, מלטף ומחבק, ואז בשניה אחת נעלמת העדינות ומופיע הטרוף והגוף שלי הופך כלי עבורו״ 

״ ומה היית עושה עם אשה? ״ אני שואלת. 

״ כל אחת היא שונה. אבל כשינקתי ממך כמעט גמרתי מזה. השד שלך בפה שלי והחלב ממך הפך אותי לחסרת מעצורים. אחרי זה כשחזרנו הביתה - עצרנו פעמיים בדרך כדי שיזיין אותי ועדיין לא הספיק לי. אני חושבת על זה כל הזמן מאז״ 

״ בואי״ אני מושכת לה את היד ואנחנו מתקדמות לכיוון השרותים, אני עוברת ליד המלצר ואומרת לו לשמור לנו על התיקים. משהו אומר לי שהוא יעשה את זה גם אם צונמי יגיע. 

אנחנו נכנסות לתא הגדול של הנכים ואני מורידה חולצה ופותחת את הכפתורים של חזיית ההנקה. היא מתנפלת עלי. ממש מתנפלת. יונקת ושותה וגונחת. נראה שמשהו פראי וראשוני יוצא ממנה. היד שלה נשלחת שוב אל בין הרגליים שלי ובאותה התלהבות שהיא יונקת ממני היא גם משחקת לי עם הדגדגן. הגניחות שלנו מתערבבות בתא השרותים והעולם בחוץ נעלם ומתבטל. 

אני גומרת בגניחות והיא לא עוזבת את הפטמה שלי אפילו לא לשניה עד שאני מרחיקה אותה. היא סמוקה ומתנשמת. 

״ תורידי תחתונים״  אני אומרת לה והיא מורידה למרות שלובשת שמלה די קצרה. 

״ בואי״ אני אוחזת ביד שלה ואנחנו חוזרות לשולחן שלנו, עוברות ליד המלצר שלא מפסיק להסתכל עלינו. 

אני מרימה את התיק שלי ומוציאה ממנו את הארנק כדי לשלם.

״ את מוזמנת לשלוח הודעה כשאת באזור, אולי נצליח להיפגש. את התחתונים שהורדת תשאירי עם הטיפ למלצר״