שולטת.

כמו כל זוג נשוי יש לנו לפעמים ויכוחים וחילוקי דעות. וכשאנחנו לא מגיעים לכלל הסכמה אז אנחנו מתערבים. ומי שמנצח בהתערבות - מנצח בויכוח. זה יכול להיות דבר טיפשי כמו סוף של פרק בסדרת טלויזיה שאנחנו רואים יחד או כמה פעמים בלילה הקטנה תתעורר. כל דבר. 

בפעם שעברה הוא ניצח. ולפני שהוא ניצח הוא שאל בחיוך אם אני רוצה לעשות את זה מעניין. ואני תמיד! רוצה לעשות את זה מעניין. 

״ על מה אתה חושב?״ 

״ מי שמפסיד - יהיה נשלט של השני ל3 ימים״ 

אני מחייכת וכבר מדמיינת לעצמי איך אני עושה ממנו - שולט קשוח - נשלט שלי, לעיסויים, להכין לי מה לשתות, לנקות עבורי ולהשתמש בלשון שלו ובכל חלק אחר בגופו שארצה. ואני מסכימה. 

ומפסידה…. שלושה ימים אני שלו. נשלטת. שפוטה. מה שירצה. 

החיוך הזחוח שלו נמרח לו על כל הפרצוף בבוקר של היום הראשון. מלבד השתיה שאני צריכה להגיש לו הוא מודיע לי שהיום - בסוף היום אני יוצאת להליכה ספורטיבית של 6 קילומטרים - רוצה אותי בכושר. אחרי פיזור הילדים הוא מקפיץ אותי לעבודה. עוד 20 דקות אני צריכה להיות שם והוא פתאום פונה לכיוון אחר. 

״ לאן נוסעים?״ אני מתעניינת

״ ששששש״ זה הדבר היחידי שאני שומעת ממנו. 

עוצרים בחניון - בצד ריק יותר. הוא מסתכל עלי ופותח את הכפתור במכנסיים ואז את הריצרץ. 

״ את כבר יודעת מה לעשות״ 

״ אבל אין זמן! אני אאחר!״  אני עונה אבל זה בכלל לא מזיז לו. הוא תופס אותי בשיער ומוריד אותי למטה, למצוץ לו. ממלא לי את הפה, הורס לי את התסרוקת, גורם לי לדמוע והורס לי את האיפור - וכל זה כשעוד רבע שעה אני צריכה להיות בעבודה.  

הוא עוצר אותי אחרי זמן מסויים. מרים תחתונים וסוגר מכנסיים ומתניע. 

נוסעים כשהוא מחייך ומבסוט מעצמו. בערב קושר אותי בתנוחות שהוא רוצה ועושה בי ככל העולה על רוחו. 

גם היום שלמחרת די דומה. 

ביום השלישי ( והאחרון) הוא מעדכן אותי שהערב יוצאים. שהוא דאג לבייבי סיטר ושאהיה מוכנה ב18:30. 

״ לאן יוצאים? מה ללבוש?״ 

״ יוצאים לאכול. תלבשי שמלה. אבל יותר חשוב - תחתונים - אל תלבשי״ 

״ למה?״ אני כמובן שואלת. 

״ ככה״ הוא עונה ולא מוסיף. 

בערב אני מוכנה בשעה שקבע. הבייבי סיטר מגיעה ואנחנו יוצאים. נכנסים לרכב והוא נותן לי כיסוי עיניים. 

״ שימי על עצמך. עכשיו״ 

אני שמה את כיסוי העיניים ואנחנו מתחילים בנסיעה. אני כמובן שואלת ומתעניינת. מזכירה לו שלא יעוף מידי על עצמו כי היום זה היום האחרון שאני נשלטת. אבל חוץ מלהרים לי את השמלה עד למעלה ולבדוק שאני אכן ללא תחתונים- אני לא מקבלת תשובות. 

בערך 20 דקות נסיעה ואנחנו מגיעים. מחנים. אני שוב שואלת היכן אנחנו כשיוצאים מהרכב ובתמורה לשאלתי אני חוטפת ספנק חזק. 

אחרי כמה דקות הליכה אנחנו מגיעים ונכנסים למקום הומה אדם. אני עם כיסוי עיניים. הוא מביא לי כוס יין לבן. 

מגיעים למישהי - כנראה מארחת שמעירה לי שיפה שכבר מעכשיו אני עם כיסוי עיניים ושעוד מעט אוכל להוריד אותו. היא מסבירה שהגענו למרכז - נא לגעת- מסעדה שבה יש חושך מוחלט וכל המלצרים הם עיוורים. הם ילוו אותנו לשולחן, יגישו לנו. נשב עם עוד זוג. 

המלצר שלנו מגיע ואנחנו מניחים על הכתף שלו יד והוא מוביל אותנו. כיסוי העיניים יורד ממני ואני לא רואה כלום. חושך מוחלט. 

מגיעים לשולחן והמלצר עוזר לנו להתיישב. עוזר לנו להבין היכן הסכום ומפיות ומוזג לנו יין. הוא מזמין עבורנו מנות ומיד אחר כך אני שומעת גבר אחר שיושב קרוב אלי מזמין גם הוא מהמלצר מנות. 

אנחנו מדברים עם הזוג השני ועורכים היכרות. בעיקר הגבר מדבר. כשאני שואלת משהו את האשה, היא בשקט כמה שניות. 

״ את יכולה לענות״ הגבר אומר לה ואני מבינה שעוד נשלטת פה, או אשה מוכה. אבל לפי איך שאני מכירה את בעלי - יש פה עוד זוג - שולט ונשלטת. אני שואלת אותם את זה. 

״ היא אכן הנשלטת שלי. אבל שלא כמוך - שנשלטת רק היום - היא תמיד נשלטת. היא כנועה ומרצה ומאוד אוהבת שאני מרוצה ממנה״ 

השיחה קולחת ומעניינת ואנחנו נהנים מהיין וממנה ראשונה שמוגשת. השולט שיושב אתנו מורה לנשלטת להאכיל אותו ומזהיר אותה שלא תלכלך לו את החולצה. 

״ האוכל מעולה״ אני אומרת וכולם מסכימים איתי. ״ חבל שהמנות כל כך קטנות״ אני מוסיפה. 

״ עד שהמנה העיקרית תגיע את מוזמנת לאכול- או בעיקר ללקק אותי״ הוא לוחש לי באוזן ומנשק אותי. 

״ ההצעה שלך מעולה״ עונה הגבר השני ושתינו מתכופפות למלאכה המרובה.. 

״ תעשו את זה בשקט״ בעלי אומר ואני יודעת שגם אם נהיה הכי שקטות בעולם מישהו כנראה ישמע. 

כמה דקות אחרי זה אני שומעת את המלצר ליד השולחן שלנו והוא מרים אותי מהשיער ואני חוזרת לשבת זקוף. המלצר מניח מולי צלחת ועוזר לי להחזיק את המזלג והסכין ועובר בין כולנו להסביר. שואל אם יש דבר נוסף שאנחנו צריכים. וכשאנחנו עונים שלא הוא מברך אותנו בתיאבון והולך. אני מתחילה לאכול אבל בביס השני יד אחת מונחת לי על הברך ועוד יד מתחילה ללטף בין הרגליים שלי. יד אחת על הירך ועוד יד כבר משחקת לי בדגדגן. בעלי לוחש לי באוזן להמשיך לאכול. ואני לוקחת עוד ניוקי ונאבקת ללעוס ולא לגנוח באותו זמן. היד של הגבר השני שהיתה קודם על הירך שלי עולה למעלה ועכשיו משחקת לי בפטמה, מתחת לשמלה ולחזייה. האכילה נעשית קשה יותר. 

״ הנשלטת שלי בנתיים יכולה להאכיל אותנו״ הגבר אומר ״ הידיים שלנו מעט עסוקות. אבל תיזהרי שלא יפול לנו אוכל על הבגדים״ הוא מזהיר אותה ובין גלי העונג שאני חווה מארבע ידיים שנוגעות בי, אני שומעת אותם אוכלים ומדברים בינהם. כאילו אני לא רוכבת על שתי אצבעות בזמן ששתי הפטמות שלי נצבטות, ננשכות מידי פעם, מלוקקות ועוד דברים, בזמן שיד נוספת חוסמת לי את הפה כדי שלא אשמיע שום רעש. 

המשחק שלהם בי נמשך. מידי פעם נעצר, הם אוכלים ולועסים והידיים לא מפסיקות לזוז, לחפון, לצבוט ולסתום לי את הפה כדי שלא אשמיע רעש כשמידי פעם אצבע או שתיים נדחפות לי לפה כדי שאלקק ואמצוץ אותן. 

״ נראה לי שעוד שניה תהיה לנו פה אורגזמה״ אני שומעת את הגבר אומר. ״ בואי ותעזרי גם לנו להגיע לשם״ 

רעש מסויים של תזוזה ואני מרגישה אותה מתחת לשולחן, שומעת רוכסנים נפתחים ומעט גניחות גבריות גרוניות משני הצדדים. גניחות כאלה שמחרמנות אותי עוד יותר, כאלה שרק מלשמוע אותן אני רטובה יותר. יד אחת יורדת ממני ואני רק מניחה שמונחת על הראש של הנשלטת השניה. קולות רטובים נשמעים. אני שומעת את בעלי גונח והפה שלו מסתער על הפה שלי בעוד תנועות האגן שלו מגבירות קצב, האצבעות שלו בתוכי משתוללות והאגודל עושה מעגלים על הדגדגן שלי. אני גומרת בגניחה לתוך הפה שלו בעוד הגבר השני לוחש לי להיות בשקט. איפשהו במסעדה מזלג נופל. 

שתי דקות אחרי ואני מזהה את הגמירה התקרבת של בעלי ושולחת יד ללטף את הראש של הנשלטת ולדחוף אותו עמוק יותר לפה ולגרון שלה. הוא גומר ומנשק אותי. והיא פונה לשולט שלה וממשיכה בעבודה עליו בעוד אני מלטפת אותו ומחזיקה לה את השיער. כל כך מחרמן בעיני להחזיק מישהי על הזין של מישהו ולעזור לו לגמור דרך הפה שלה. 

הוא גומר. היא מתרוממת והוא נותן לה לשתות יין. לוחש לה כמה היא כלבה טובה, שתקבל פרס. 

אנחנו מסתדרים ומעט מתלבשים. המלצר חוזר לבדוק מה שלומנו. מתחיל להרים צלחות ומגלה שהצלחת שלי ושלה מלאות עדיין. לא ממש הצלחנו לאכול. הוא מברר האם המנה לא הייתה טובה או הייתה בעיה ובעלי מבקש עוד 10 דקות לסיים את הניוקי שלי ואני מתאפקת לא לצחוק. 

אנחנו מסיימות את האוכל כשמידי פעם אצבע צובטת לי את הפטמה או מלטפת לי את הירך וכבר אין לי מושג של מי היד או של מי האצבע. 

בסיום הארוחה המלצר מגיע ללוות אותנו החוצה. כיסוי העיניים מוחזר לעיני. 

״ לא תתן לי לראות את הזוג השני?״ אני שואלת את בעלי. 

״ לא. את לא תראי אותו והיא לא תראה אותי״ 

הם מדברים בינהם הגברים, בצד בשקט. קובעים איזה משהו ואז הוא מנשק אותי על הלחי ואומר שהיה לו נעים להכיר ולהרטיב. אני עונה שהיה לי נפלא להכיר ולהתרטב. ובעלי מוביל אותי חזרה לאוטו. 

עברו כבר כמה חודשים מאז.. אבל הערב התערבנו שוב. וכשהוא שאל אם בא לי לעשות את זה מעניין - עניתי שתמיד בא לי לעשות את זה מעניין. 

עכשיו אנחנו חושבים איך.