״ששבש״ אני מציעה.
״מצויין. תתכונני להפסיד״
״ אין סיכוי כזה״
״ למה? את ממש טובה?״
״ לא. אני ממש מרמה״
״ איך אפשר לרמות בששבש?״
״ אפשר לרמות בהכל״
״ תשמעי. הייתי אלוף במילואים. אף אחד לא ניצח אותי כבר שנים. זה שאני נשלט לא אומר שאני מפסיד בששבש. זה יהיה עלבון לפלוגה שלי״
״ זה שאתה נשלט לא אומר שתפסיד. זה שאני שולטת אומר שתפסיד לי״
״ נחכה ונראה. אבל אם אני מנצח עושים מה שאני רוצה בדייט שאחרי״
״ ואם אני מנצחת?״
״ אין סיכוי אבל תבחרי בכל עונש שתרצי״
יפו. 20:30 בערב. מלאביה. מתיישבים והוא הולך להביא לנו קפה. אני בינתיים לוקחת ששבש ומסדרת לנו. אני בשחורים.
הוא חוזר עם הקפה. יושב מולי ובוחן אותי.
״ מה?״ אני שואלת
״ מנסה להבין כמה טובה את״
״ לא טובה. רעה״
״ במשחק התכוונתי״
״ הבנתי. נתחיל?״
משחק ראשון. הוא מנצח. נשארו לי 6 חיילים שחורים.
הוא מאוד מבסוט מעצמו. חיוך זחוח.
משחק שני. אני מנצחת. נשארו לו 2 חיילים.
מתחילים עוד משחק. יש לו רצף של 3 דאבלים. ואכל אותי פעמיים. אני בבעיה. אני משחקת את תורי אבל מחזירה רק קוביה אחת ללוח. את השניה מחזיקה ומול עיניו - מכניסה לחזייה.
״ אני אמור להוציא אותה?״
״ אתה אמור לשחק את תורך״
״ עם קוביה אחת?״
״ עם כל האמצעים העומדים לרשותך״
הוא מחייך. גם אני.
זורק את הקובייה. יוצא 3. משחק.
אני מוציאה את הקוביה מהחזייה ומשחקת עם 2 קוביות. תופסת את הקוביות מהר ואחת מהן מחזירה לחזייה. משחקת את תורי.
״ אז אני פשוט אזרוק את הקובייה פעמיים״
״ לא. זאת רמאות״
״ אבל גם את מרמה״
״ נכון״
״ אז גם אני״
״ לא״
״ מי החליט?״
״ אני״
הוא נשען אחורה. מסתכל עלי. מחייך.
״ מצד אחד כל מה שבא לי בעולם זה להושיט יד ולקחת את הקוביה מהחזייה שלך. מצד שני זה נגד החינוך שקיבלתי בבית וגם בטח לא לעניין לעשות את זה פה מול כולם״
״ ובוא נגיד את זה הכי פשוט- אם תעשה את זה הסיכוי שאי פעם תהיה נשלט שלי יהיה אפסי״
״ אז אין לי ברירה״
״ תמיד יש ברירה״
הוא מחייך וזורק את הקוביה שלו. 5. משחק.
אני זורקת את שתי הקוביות ומשחקת.
תוך ארבעה מהלכים אני כבר מנצחת והוא בסכנת מארס.
בזריקה הבאה הוא תופס את הקוביות לפני. משאיר לי רק קוביה אחת. מחייך כאילו זכה בלוטו.
״ אין לי חזייה. אני יכול לשים בתחתונים אבל זה ממש לא לעניין פה״
״ נכון״
״ אז מה תעשי? ״
״ אתה בטוח שככה אתה רוצה לשחק מולי?״
״ מצד אחד זה המשחק הכי כיפי שהיה לי אי פעם. מצד שני. לא רוצה להפסיד״
״אז מה החלטת? נותן לי את הקוביה או שומר אצלך?״
״ זה ישנה משהו מבחינת היחסים העתידיים בנינו?״
״ בהחלט״ אני מחייכת.
הוא נותן לי את הקוביה השנייה ואני משחקת. מתקרבת לניצחון עליו.
״ את מבינה שאם תנצחי זה ברמאות״
״ הדבר היחידי ששמעתי במשפט שלך היה תנצחי״
הוא צוחק.
במשחק הבא שוב תופס את אחת הקוביות.
״ מצטער. מוכן לרדת מולך על ארבע אבל לא יכול לתת לך לנצח״
״ זאת הבחירה שלך?״
״ כן. בלב כבד ואם רצון להתחנן לסליחתך בעתיד. על הברכיים או בכל דרך שתחליטי״
אני מחייכת. הוא מחכה לפעולה הבאה שלי. אני מחייכת גם. מסדרת את השמלה ככה שהמחשוף שלי יהיה עמוק יותר. חזיית תחרה שחורה מבצבצת. אני פונה לשני גברים שיושבים לידנו ומשחקים גם. מלטפת אחד מהם בכתף. הם מסתכלים עלי.
״ הבחור פה לצידי עומד להפסיד ולקח את אחת הקוביות ולא מוכן להחזיר לי. אפשר לקבל לשתי דקות את הקוביה שלכם. בבקשה? ״
אני נוגעת ומלטפת את קו המחשוף והעיניים של שלושתם על היד שלי.
הגברים מחייכים אלי ונותנים לי קובייה.
״ לא הצלחת לקבל את זה שאשה מנצחת אותך? אתה כזה אפס?״ הם פונים אליו.
אני צוחקת. הוא גם. אבל נבוך.
אני זורקת . נשארו לי 5 חיילים להוציא. יש לו 13.
״ הפסדתי. את ניצחת״
״ עוד לא נגמר המשחק. אבל עכשיו יש קהל שרוצה לראות אותך מפסיד״
״ תחזירי להם את הקובייה. ניצחת. תבחרי עונש״
אני צוחקת ומחזירה להם את הקובייה שלהם. מסרבת בנימוס לשחק נגד המנצח״
״ אז מה העונש שלי?״
״ תן לי כמה ימים לחשוב״
״ אני שלך. מה שתחליטי״
״ כאלה משפטים אני אוהבת״
