לדייק את זה.

יש רגעים, שהיופי בהם הוא הרבה יותר משקט.

זה קורה לפעמיים שאני מסתכל במראה, והכחול של הכחול ירוק של העין, משתלט.
ופתאום אני מרגיש ממש יפה.


ללא ספק יש גבול למאזוכיזם המנטאלי שלי.
"אתה לא רואה שהיא מכאיבה לך?, זה מה שאתה רוצה לא?"...

אז לא, זה לא מה שאני רוצה, ולמען האמת אני לא ממש מתחבר לעניין הכאב הבלתי נגמר הזה.
הוא לא כאב של שליטה, הוא כאב לשם כאב, כמו שהרבה מהנוכחים כאן בסביבה לא מחבבים.


אני חזק.
אני חזק.
אני חזק.
צריך להזכיר את זה לעצמי לפעמיים, זה כמו שמידי פעם לפני מבחן הדרכתי מאוד קשה, אני מזכיר לעצמי מול המראה,
מה שאני כבר יודע.

אבל כמו בהדרכה גם בחיים, אנשים הולכים לראות את מה שאתה תראה להם.
ואם תראה את החולשה הזו, שאולי פסולה בעייניך אז יש בעיה. כי תהיה חלש. ואתה יודע שזה אסור.

חלש מותר להיות אחרי שכבר יש אהבה, והתנאים יורדים מהשולחן וברור שמקבלים את מה שיש .
אבל עד אז.

ישר ת'גב ילד.
אף אחד לא אוהב לראות גבר עצוב.


ביום שישי בלילה לא נרדמתי. נרדמתי לחצי שעה, וקמתי, וככה לסירוגין במהלך כל הבוקר הלילי שניסיתי להירדם בו.
כבר שנים לא כאב לי לדמיין דמיון.

של שני אנשים מתנשקים על במה, ולי זה כואב, כמו כאב לשם כאב.


פתאום שם, הרגשתי שהכלי שלי להרשים הוא בכלל לא קיים, כי אני לא אטרקציה, ואני לא מושך, ואני לא אש.
למרות שהאש שתמיד הייתה שם לא הלכה לשום מקום, אולי בשביל חידק קטן להבה של מצית זה מדורה אדירה.
מה שלאדם מהם בסה"כ הסיפתח של הסיגריה.

אז הכל תלוי בזוויות של ההסתכלות מצד שני.

גם הלהבה הכי קטנה של הסיפתח יכולה לגרום לשריפה.
אז מי יודע.


ומי יודע אם יש לי כוח להילחם או לנסות לשחק משחקים, רק אני ידוע כנראה.

המורה הפרטית שלי לרוסית אמרה לי היום , שכשאתה ננעל על משהו באופן מוחלט אתה בסוף משיג אותו.
אתה יכול ועלול להיפגע בדרך.


מזל שיש לי מורה לרוסית שתגיד כאלו דברים.



אבל בנינו, ?

אני לא יודע מה לעשות.

אש בוערת?


מעבר להכל.


הילד מיישר את הגב, שזיידין לו העולם בלי קונדום.
ללילה טוב .