לדייק את זה.

גאד דאמ. לא הייתי כאן הרבה מאוד זמן. 

נראה לי שהביקור הראשון שלי פה היה בערך בגיל 16,

ועכשיו 36, במערכת היחסים הכי אוהבת שהייתה לי בחיים, 

אולי גם הכי לא קינקית, ונדמה שאני חי עם זה - עד שאני נזכר

שיש פה עולם, כלומר יש בתוכי עולם שלם שיכול לשחק עם האפליקציה האינסופית הזאת שנקראת שליטה. 

יש כאן לינקים, אנשים הם כאלו חמודים, הם כותבים מה הם אוהבים ואז יש לינקים לפורנו

וזה כזה נעים לדעת שיש אנשים שממש מחפשים בפורנו את הדבר הספציפי הזה שעושה להם את זה. 

זה ממש נעים כי באופן יחסי, אני במרחב שזה לא הדיבור בו. 

לא. באופן מוחלט אני במרחב שזה לא הדיבור בו, וזה חסר לי. 

ואולי זה לא במקרה שהמערכת יחסים הכי רצינית ועמוקה ומחייבת שלי, היא כזו שהיא לא מרחב של פנטזיה. 

אלא מרחב של מציאות, כי אם נודה באמת כל החיים האלו בעיקר פינטזתי ועשיתי מעט בדסמ. 

כתבה לי פעם מישהי - שאחרי כ"כ הרבה זמן שלא הגשמתי אולי אפשר לבדוק אם זה פנטזיות שאפשר לשחרר את ההגשמה שלהן. 

אני מתבייש אתם יודעים? כלומר מתבייש להיות כ"כ מיני וסוטה בקטע טוב ולא לתת לזה מספיק מקום בחיים שלי. 

ופתאום להגיע לכאן, ולקרוא את כל הסוטים והסוטות, עושה לי הרבה נעים, אבל גם קצת מרחיק אותי מהיום יום של הזוגיות. 

איך אנשים מסתדרים עם לנהל עולמות שונים לחלוטין, החלקים שבי לא כ"כ יודעים להתקיים ביחד, אז לפעמים אני מרדים את חלקם. 

ולא הייתי רוצה להרדים אותם בכלל, ולא הייתי רוצה לחיות ממש ככה, וזה ער בי עכשיו יותר משזה היה ער בי הרבה הרבה זמן. 

לפני כמה ימים נכנסתי לפה לצ'אט, לא פניתי לאף אחד.ת כולי מונוגמי פחדן יחסית בשלב הזה של החיים

מישהו פנה אלי, הרגשתי איך כל השיחה מכוונת לזה שהוא יספר לי על הפנטזיות שלו על ללבוש שמלת בלט

ואני קורא אותו, ואני אומר לו חמוד תקשיב אני לא הכתובת, אבל הוא רק רצה שאני אחשוב עליו בשמלת בלט בחוג בלט

וזה הקטע שלו, זה מה שמדליק אותו, וזה מתוק בעייני, אתם מבינים? זה לא מזיז לי בכלל, זה לא עושה לי כלום מיני. 

אבל איזה מתוק שזו הפנטזיה שלו, איזה מתוק זה פנטזיות, ואיך הייתי רוצה שגם בזוגיות שלי יסתכלו עלי ככה.

וניל ושוקולד ביחד, אבל אני גם קצת וניל, וגם היא קצת שוקלד, אבל לא במרחב האין סופי שנקרא פנטזיות. 

וכמה שאני אוהב פנטזיות. וכמה שהן ליוו אותי כל החיים. אוף, ההתחברות המחודשת לכאן גורמת להכל להרגיש חי. ובעיקר להתגעגע, 

לחלק הזה שבי, שאין לו ממש מקום, אולי רק ביני לבין עצמי, ואולי בגלל זה אני כותב. כדי להגיד שזה כואב לי להסתיר אותי. 

לא כי מישהו מבקש, 

אלא, 

כי אף אחד לא מבקש אחרת. 

אווצי'.