לדייק את זה.

חלפה שנה.

הלכנו יד ביד בראשון לציון, התנשקנו,
וסיפרתי לך שפחדתי מהרגע הזה איתך.
ושחבר שאל אותי, איפה אתה שאני מכיר.

איזה כאב מהול בנוסטלגיה.
עמוק, חרוט אגרסיבי.
שנה עברה מאז הכאב הגדול.
שנה עברה .

שנה ואני עדיין זוכר את הטעם.
ואת הריח, ואת הזמן והקור והאף.
אני זוכר הכל. לא אשכח.

ואת חוגגת.
גם אני חוגג.
אבל כמה אפשר להמשיך עם חוסר המשמעות הזו. ?....
זה מעייף אותי, ומתיש, ומוציא ממני את האנרגיות.
עברה שנה.


שנה, מהולה, ביגון, ותקווה.
זה לצד זה.
כזוג דיסוננטי.
יגון ותקווה.
יגון ותקווה.
יגון ותקווה.


עוד נשימה עמוקה מהולה באלכוהול.
מחר יהיה יותר טוב.