לכתוב אבל בעניים עצומות .
כי באמת לא בא לי תבנית ולא בא לי כתיבהמ סודרת בא לי לכתוב.
אני מרגיש, זתומרת, אני חושב שאני מרגיש, אני מרגיש שמישהי מטריפה אותי, ומשחקת בי, וכל כך דפוקה אני נשבע, כל כך דפוקה, וזה מושך אותי שוב ושוב אני מתקר בלאש המעיקה הזו, ואז כשנפגשים אחרי שהיא מסיימת לשחק, זה כל כך טוב וכל כך הרבה שקט , ואז היא נעלמת , חוזרת , כיף לי פתאום, ואז כואב שוב ,
אני לא מבין , אני פשוט לא מבין, אני יודע שזה הרסני , ואני יודע שהיא הרסנית ואני בכל זאת ממשיך לנסות להתקרב , ולקוות שפתאום היא תיהיה נורמלית , ופתאום לא תגיד דברים יום אחרי תיעלם, אבל זה לא ממש קורה , וכל סופשבוע אני נטרף מחדש , מגיע לנקודת איי השפיות שלי ואז נרגע , אוני תוהה על מה ? , ולמה , האם באמת יש סיבה או שזה פשוט הרצון שלי לנצח את המשחק הזה , וגם הרצון החוזר הזה לקרבה, זה כל כך טוב אני נשבע להיות כל כך קרוב לבן אדם , פיזית , ובאותו רגע נפשית כי אתה מתאר לעצמך רוב מה שעובר לה בראש.
והיא יפה , והיא רזה כזו, וחומה , ויש לה ריח משלה,
והיא אומרת לי דברים , דברים עליי, כל כך הרבה אגו זה מוסיף לכל העניין ,
אבל , בשורה התחתונה כשהיא צריכה להיות שם היא פשוט לא , היא פשוט לא , היא נעלמת
בצורה מוזרה, כי היא אצל משפחה או כי כל סיבה אחרת וכל פעם שיש קונפליקט היא לא מסוגלת להתמודד אלא בורחת , ואז חוזרת אחרי כמה ימים , לפחות בנתיים,
קרו ניסים , אני נשבע ניסים, שנה וחצי אני לא רואה אותה בשום מקום ובדיוק ביום שאני מחליט שאני מוחק אותה מהחיים אני נוסע באותו פתאום אני רואה אותה באותו לידי,
זה נס , אני אומר לכם זה לא בצחוק ,זה נס .
ואז נפגשים בשלוש בלילה, ואז עוד פעם באותו בוקר של אחרי.
ומדברים , וצוחקים.
ויום אחרי ?
היא נעלמת , היא אצל המשפחה, היא אצל הבת דודה הערורה ולא יכולה ממש לדבר.
וכשאני שואל אם יוצאים היום כי אם לא היום אז לא יצא בסוף שבוע היא אומרת שהיא לא יודעת מתי היא תחזור, וזהו , בלי מוצא , לא מנסה לתת פיתרון , משאירה את זה ככה, פתוח , וגם אני פתוח .
וזה ממש כואב לי כי פתאום אני נשאר פעור, וכל כך רוצה לפגוש אותה.
ולמה זה צריך להיות כל כך מסובך , איך היא יכולה להגיד מילים , ולעשות מעשים אחרים ,
משחקים בי ? , אני מנסה לשבור כאן את משחק העלמויות וכל מה שהילדה ההרסנית הזו עושה זה לשחק בי , זה שאני מדהים היא יודעת , ואני יודע , והיא אומרת שככה היא נעלמת וחוזרת , היא אומרת שכזו היא ושזה היא , ואין מה לעשות עם זה זה אפילו לא חלק ממנה זה פשוט היא .
אני לא יודע ,היא אומרת שאני מחפש תירוצים להוציא אותה מהחיים שלי , ושהעלמיות זה לא תירוץ מספיק טוב, אבל אני באמת לא רוצה אותה מחוץ לחיים אני רוצה אותה קרוב קרוב , אבל היא אפילו לא חצי קרוב.
היא מכאיבה לי כל הזמן , לעזעאל בשביל מה , בשביל מה בשביל מה בשביל מה .
שנתיים בראש , והצלחתי להחזיר אותה , יופי כל הכבוד, והסיפור זז בצורה הזויה.
וזה כואב לי , אבל אין שום דבר אחר, וגם לא נראה שיהיה, אני לא רוצה להיסגר עוד פעם .
לא לא ! , אני אל סגר אבל לעזעאל כל כך קשה למצוא בחורות שאפשקר לדבר איתם , לגעת בהם לצחוק איתן , שיבינו , לעזעזאל שיבינו מה אני אומר, אני אל עד כדי כך חכם , ואם לא יבינו, אז שתיהיה לי הסבלנות להסבירל הם .
והכי כואב, שאין עם מי לספוג את זה , כי החברים , הם לא באמת מבינים אותי , וגם נ' , נקרא לידידה טובה הכי הכי , נ', גם נ' כל כך מרוחקת וכל כך עסוקה בשגרה הזו, ואני מרגיש שאני מתפרק והיא מוציאה אותי מאיזון , לא נ' , א' כן א' נקרא לבחורה שמוציאה אותי מאיזון , זה פשוט לא פייר , זה פשוט מעיק, ואני כל כך רוצה להיות לידה עכשוי , אבל מה כל פעם זה יהיה ככה, אני אוכל את הלב שוב שוב שוב שוב שוב שוב שוב ואז ניפגש ויהיה טוב,
או שאחתוך עכשיו , ויהיה רע נורא, וזהו. ?
אני לא יודע.
אבל אני מרגיש.
מרגיש שרע לי.
can u make me fill?
ובכן היא הצליחה , אבל מה?...
זה הרגש הנכון?
לפחות אני לא אטום.
סתם בדרך לחזור לשם.
אני באמת אדיר, אני בן אדם אדיר, אני יותר מהמון , באמת שיש בי אין סוף, זה בלי טיפת ריסון אני המון ואיכפת לי כל כך ואני כל כך אוהב , ולעזעזאל אני חתיך , כן אני חתיך , כוס אמא של האתר הזה אני נראה טוב, ואני סקסי ! , ואני חכם , ויש לי אינטיליגנציה רגשית יותר גבוהה מהעולם ינעל אימו !, כבר ציינתי שנאי חתיך?, כן , לא מגיע לי פעם אחת לנוח ולאהוב עד הסוף ? אבל עד הסוף... לעזעזאל.
לעזאזל .
פקחתי את העניים באיזשהו שלב אבל תבנית אין .
לעזאזגעלךשק,עיש,ךדגכלעדגלך,עי.
אני.
לפני 17 שנים. 23 בפברואר 2007 בשעה 20:04