הגהנום כבר פה

אני שב וקורא את הדפים המלאים בסימניות הסיניות. הרעיון לתקשר איתה בכתב עלה במוחי רק לאחר יומיים, שבהם תקשרנו בעיקר בתנועות ידיים ומחוות גוף. אספר עוד מעט על היומיים האלה, אבל עכשיו אחזור למה שכתבה לי-אן.

"גדלתי בכפר קטן במחוז קטן בדרום סין. גדלתי אצל זקנה ערירית, שלה מסרו אותי הורי לגדל אותי, מאחר ולפי החוק הסיני באותן שנים היה מותר לכל זוג לגדל ילד אחד בלבד, והורי רצו בן זכר שידאג להם בזקונתם. אמי המאמצת אמרה לי שאבי היה בעל תפקיד חשוב במפלגה הקומוניסטית באותן שנים, ואמי היתה כנראה שחקנית תיאטרון חשובה. אבי, שהביא אותי לאותו כפר הותיר בידי הזקנה סכום כסף נכבד ובו דאגה לצרכי וללימודי. למדתי קרוא וכתוב וחשבון וגיאוגרפיה והיסטוריה סינית. סיימתי את בית הספר התיכון בהצטיינות, וביקשתי להתקבל ללימודים באוניברסיטה. אולם, תנאי הקבלה לאוניברסיטה דרשו ידע מוקדם בשפה האנגלית, שאותה לא לימדו אותנו בבית הספר. סכום הכסף שהותיר אבי הלך והידלדל עם השנים, ולא היתה לי אפשרות להירשם לקורס ללימוד אנגלית. נסעתי לעיר המחוז השכנה לעבוד שם במפעל טקסטיל, כמו שאר בנות הכפר, על מנת לחסוך מספיק כסף להמשך לימודי.

"לאחר מספר שבועות בהן עבדתי במתפרה מזריחת החמה ועד צאתה פנה אלי מנהל העבודה במפעל והציע לי הצעה. הוא אמר שיש לו בן-דוד הגר באנגליה, ושם יש ביקוש רב למטפלות סיניות. אם ארצה, כך אמר, יסדר לי ניירות וכרטיס טיסה לשם. כך אוכל גם להרוויח כסף, וגם ללמוד אנגלית בו בזמן. את שכר העבודה של השנה הראשונה אצטרך לשלם לו בעבור ההוצאות והטרחה שהוא טורח למעני. אולם, אם אעבוד שם עוד שנתיים נוספות, ארוויח מספיק כסף על מנת לחזור לסין ולממן בו את כל שנות לימודי. הרבה מעבר לסכומים הזעומים אותם ניתן להרוויח מהעבודה במפעל.

"בסוף החודש, כשקיבלנו יומיים חופש לחזור הביתה לכפר, התייעצתי עם אמי המאמצת. היא חיבקה אותי, הזילה דמעה על כתפי, ואמרה כי תמיד ידעה שיגיע יום ובו אפרד ממנה ואצא לעולם לחפש את דרכי. ארזתי את מעט בגדי במזוודה שנתנה לי, וכשברכת הדרך שלה מלווה אותי חזרתי לעיר המחוז, אל המפעל. מנהל העבודה דרש ממני לחזור מיד, על מנת שיוכל לנצל את ימי החופש להסיע אותי לנמל, שם אעלה על סירה שתיקח אותי לטאיוואן. ומשם, כך אמר, אטוס בטיסה ישירה ללונדון הבירה. בשעת ערב מאוחרת הגעתי לשערי המפעל הסגורים, ושם המתנתי לו שיבוא לאסוף אותי. לקראת חצות הגיע במכונית שלו ולקח אותי לביתו. השעה מאוד מאוחרת, ומסוכן לנוע בדרכים בשעה כזאת. אמר לי שנתחיל את מסענו לנמל למחרת. הדירה שלו היתה קטנה - חדר מגורים, מטבחון ואמבטיה. הוא הציע לי להיכנס לאמבטיה להתרחץ, ואני קיבלתי את הצעתו בשמחה.

"לאחר שסיימתי להתרחץ, ובעודי מנגבת את גופי במגבת, הוא נכנס לאמבטיה. מפיו עלה ריח אלכוהול, ונראה שבזמן שהתרחצתי שתה לא מעט. הוא ניגש אלי, ותלש מידי את המגבת. זאת היתה הפעם הראשונה שגבר ראה את מערומי, ואיך צריך לומר שהתביישתי. הוא התקרב אלי, חיבק את גופי, ודרש ממני לשכב איתו. התחננתי בפניו, אמרתי לו שאני בתולה, שמעולם לא ידעתי גבר, אבל ללא הועיל. הוא משך אותי בכוח למיטה, פישק את רגלי ונכנס אלי. תוך מספר שניות גמר בתוכי, ונשאר שוכב עלי. בהיותו שיכור לגמרי, נרדם כך ונחר. למזלי היה לו איבר קטן למדי, כך שלא הכאיב לי מאוד בזמן שקרע את בתולי. סילקתי את גופו המגעיל מעל גופי, ורצתי חזרה לאמבטיה. ניסיתי לקרצף מעל עצמי ומתוכי את הזוהמה שהשאיר בי, אך ככל שניסיתי עוד ועוד לסלקה, הרגשתי שהיא נותרת בעינה. היתה זו הפעם הראשונה שבה כפה גבר את עצמו עלי. בעתיד תהיינה פעמים נוספות. מעולם לא הייתי עם גבר מרצוני החופשי, מתוך בחירה.

"את שארית הלילה ביליתי צנופה בתוך עצמי על הכורסה. לא רציתי לישון במיטה, לא רציתי כל מגע נוסף איתו. למחרת בבוקר, התעורר וחייך אלי. ניסה לעודד את רוחי, ואולי אפילו להשיג סיבוב נוסף. סירבתי בכל תוקף, והוא ויתר. הוא איים עלי שאם אספר למישהו על מה שקרה בלילה הוא יטען שבאתי אליו מרצוני, כדי לשכב איתו. וכל הסיפור של הנסיעה לאנגליה מצוץ מהאצבע. אולם אם אשתוק, הוא ייקח אותי לנמל, ויעלה אותי על הסירה לטאיוואן. בלית ברירה, החלטתי לשתוק, ונצרתי את הסיפור בתוכי. עד עכשיו."