"המלווה שלנו הוביל אותנו החוצה מהמסוף אל מונית חבוטה שחיכתה לנו. 'ננצל את היום לטיול במדבר', אמר לנו בחיוך. בדרך עצרנו ליד מספר חנויות והצטיידנו במים, פירות, גבינה ומין סוג של לחם שטוח. הנסיעה ארכה שעות ארוכות, אבל מצב רוחנו היה טוב. שיחקנו בכל מיני משחקים, למשל, מישהי מאיתנו היתה אומרת מלה והשתיים האחרות היו מתחרות ביניהן מי תמצא ראשונה שיר המכיל את המלה הזאת בשורתו הראשונה. ואז - לאחר שנמצא השיר - היינו שרות אותו שלושתנו יחד עד סופו. הנהג המצרי והמלווה שלנו דיברו ביניהם באנגלית, אבל אף אחת מאיתנו לא הבינה מלה ממה שנאמר. הם הרבו להתלוצץ ולצחוק, ומדי פעם הביטו אלינו אחורה בחיוך. גם אנחנו חייכנו אליהם חזרה, ונופפנו להם בידינו. אילו ידענו מה מחכה לנו בהמשך הדרך, מצב רוחנו היה שונה לחלוטין.
"לאחר כשעתיים של נהיגה הגענו לתעלת מים רחבה ועמוקה. שם חיכינו שתגיע מעבורת שתיקח אותנו לצד השני. ניצלנו את ההמתנה לארוחה קלה ולמנוחה. המלווה שלנו מצא חן בעיני אחת הבנות, והן התקרבו זה לזו. לאחר זמן מה פרשו להם לפינה נסתרת והתבודדו. ראיתי בעיניה של האחרת שהיא מקנאה על כך שזנחה אותה והלכה עם הגבר, וגם הנהג שלנו קלט את מבטיה. הוא התקרב אליה וניסה ללטפה. למרות שבעיניי הוא נראה בלתי מושך לחלוטין, היא נענתה לחיזוריו, אולי כדי לנקום בחברתה. שוב נותרתי לבדי, יושבת בקירבת המכונית, אבל הפעם הייתי שמחה.
"המעבורת הגיעה לרציף וצפרה. שני הזוגות מיהרו לחזור למכונית, מסדרים בחופזה את בגדיהם. נכנסתי גם אני למכונית וישבתי באמצע ביניהן. מעתה ועד סוף המסע לא תחלפנה ביניהן מלה. המעבורת העבירה אותנו לצידה השני של התעלה, וכאן החל חלקו השני של מסענו. הוא ארך מספר רב של שעות, שבסיומן ירדה כבר החשכה. 'נשהה כאן בלילה', אמר המלווה שלנו, 'ונחזור לקהיר השכם בבוקר'. חשדתי שהוא והנהג רוצים לנצל את הלילה לתענוגותיהם, אבל לי לא היה אכפת. אם הבנות נהנו בחברתם, זה עניינן שלהן בלבד. לבסוף, הגענו לעמק שהיו בו מספר אוהלי בד. המכונית עצרה ליד אחד האוהלים, ושני הגברים יצאו מתוכה. אנחנו נותרנו לשבת במושב האחורי. מתוך האוהל יצאו שלוש דמויות בשמלות ומטפחות ארוכות לראשן. בהתחלה חשבתי שאלו שלוש נשים, ורק אחר כך יסתבר לי כי זהו לבושם של הגברים במקום.
"התבקשנו לצאת מהמכונית ולהיכנס לאחד האוהלים שהיה ריק. ניתנו לנו מיכל קטן של מים ושלוש כוסות. נאמר לנו להמתין שם בינתיים. בשלב הזה החל להעורר בלבי חשד שמשהו לא טוב עומד לקרות, אבל הסימנים היו לגמרי מעורפלים, ושתקתי. הגברים הלכו להם לאוהל אחר, ומבעד לבדי האוהל שמענו את שיחתם וצחוקם. אנחנו שלושתינו ישבנו באוהל הריק שהתחיל להיות קר. טבעי היה שהשתיים תרצנה להתקרב זו לזו, ולהחם זו את זו בגופן. אבל הכעס והקנאה מהצהריים עדין עמדו ביניהן, והן הפנו זו לזו עורף. וכך ישבנו שלושתינו באוהל הריק, כל אחת מרוכזת בתוך עצמה.
"כחצי שעה לאחר מכן, שמענו את מנוע המכונית מותנע. קמתי ורצתי אל פתח האוהל, אבל שם חסם את דרכי אחד הגברים המקומיים, ולאחריו עמדו שני חבריו. ראיתי את הפנסים האדומים של המכונית מתרחקים אל האפלה. חשתי כאילו סכין קרה חדרה בין צלעותי ואיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי, מצאתי את פני רטובים, ואחד הגברים רוכב מעלי וסוטר לי. ניסיתי לנער אותו מעלי אך ללא הצלחה. בכוחו הרב הפשיט אותי תוך שהוא קורע חלק מבגדי. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי עירומה, נתונה לחסדיו.
"ניסיתי להתנגד לו ככל שאוכל, אבל עד מהרה הבנתי שאין בכוחי הדל לעמוד מולו. הוא הכה בי, וסטר לי ומשך בשערותי. ידיו המגויידות צבטו בחוזקה את שדיי ופטמותיי. החלטתי לשכב בלי לזוז, ולתת לו לבצע את זממו. קיוויתי שאם לא אתנגד לו יהיה יותר עדין, ולא יכאיב לי כל כך. במשך זמן שנמשך נצח הוא משמש את גופי, נגע בי בכל מקום, ובעל אותי בכל צורה שידע. הרגשתי כאילו שאני לא יצור חי, אלא סתם חפץ המשמש אותו לתענוגותיו. לבסוף התעייף ממני, וקם. חבריו היו עסוקים באותו זמן במתן טיפול דומה לבנות האחרות. אלה השתיים שיתפו פעולה באופן פעיל יותר, ובאותו זמן לא ידעתי האם לבוז להן או לעצמי. ישבתי מכונסת בתוכי, והמתנתי לבאות.
"לבסוף, סיימו להשתעשע וקמו. הם ציוו על שלושתינו לעמוד, וללבוש חזרה את בגדינו. במאבק עם הגבר נקרעה חזייתי לגמרי, ולא היה עוד טעם ללבוש אותה. לבשתי חזרה את התחתונים, המכנסיים והחולצה. אחד הגברים יצא מהאוהל, וחזר ובידיו צרור חבלים. ידיה של כל אחת מאיתנו נקשרו זו לזו בחוזקה, כשהחבל ארוך הולך ומתמשך מהן. הוציאו אותנו מן האוהל, ואת קצות החבלים שלנו קשרו לאוכף של מין בהמה מוזרה שישבה על ברכיה והיתה לה מעין תפיחה ענקית בגבה. שנים מהגברים עלו על האוכף והבהמה התרוממה. משהתחילה ללכת, נמשכנו ונגררנו אחריה. אחת הבנות החלה לצעוק, והבהמה נעצרה. אחד הגברים צעק משהו מלמעלה. הגבר השלישי, הסיר מעל ראשו את המטפחת, ועשה בה קשר. אחר כך, דחק את הקשר בכוח לפיה של הבחורה, וקשר את המטפחת מאחורי ראשה. העדפתי לשתוק, ולא להוציא הגה מפי. שוב נעה הבהמה, ואנחנו נגררו אחריה, לחלקו השלישי של המסע."
לפני 15 שנים. 4 במאי 2009 בשעה 6:19