הגהנום כבר פה

המסע הרגלי בעקבות הבהמה היה מפרך. הבחורה שפיה נחסם התקשתה מאוד בנשימה, וההליכה היתה קשה עליה. בדריכה לא נכונה על אחד הסלעים בדרך נקעה את קרסולה אולם הרוכבים לא האטו את קצב ההליכה והיא נגררה אחרינו בסבל רב. לעיתים היתה נופלת וגופה היה נגרר על הקרקע מספר צעדים לפני שהיתה קמה חזרה. לאחר הליכה של יותר משעה עצרנו למרגלות מצוק. אחד הרוכבים ירד מהבהמה והגיש לנו מעט מים לשתיה. לאחר כמה שניות של לבטים הסיר את המחסום מפיה של הבחורה ונתן גם לה ללגום מהמימיה. היא שתתה מעט מים, ואז החלה להתלונן על הכאבים שברגלה, בהראותה לו את קרסולה הנפוח. האיש סטר בחזקה על לחיה, ודרש ממנה לשתוק מיד, ולא להשמיע רחש. אולם היא החלה לצעוק והוא מיהר לחסום מיד את פיה בחזרה. הצעקות שהשמיעה הביאו חרדה על שני המובילים שלנו. האיש שנותר על גבי הבהמה מיהר להדהיר אותה חזרה לעבר המקום ממנו באנו. ואילו השני אחז בידיו את קצות שלושת החבלים, ואילץ אותנו לטפס אחריו במהירות במעלה המצוק.

"כשהיינו בערך במחצית המצוק הופיע בתחתיתו כלי רכב צבאי ועליו מספר חיילים. הם האירו לעברנו בעזרת זרקור חזק שהיה מותקן על גבי הרכב וצעקו לעברנו, אולי קראו לנו לרדת חזרה אליהם. האיש החיש את צעדיו במעלה המשעול, ואילץ גם אותנו להחיש את פעמנו אחריו. החיילים, משראו שאיננו נענים לקריאותיהם, החלו לירות לכיוון שלנו. התחלנו לרוץ למעלה, בניסיון לקצר את זמן הטיפוס במצוק, ולחמוק מכדורי החיילים. הבחורה שקרסולה ננקע מעדה ונפלה. האיש ראה שלא יוכל לגרור אותה איתו עד למעלה, ושחרר את קצה החבל שלה. היא התרוממה ונופפה בידיה לעבר החיילים שירו לעברה מלמטה, ולפתע מעדה ונפלה והתגלגלה עד למרגלות המצוק. שם שכבה ללא תנועה בתנוחה מוזרה מאוד. שיערתי כי מתה. קיוויתי כי מתה מכדורי החיילים בטרם התגלגלה כל הדרך במורד.

"קצה המצוק היה מספר צעדים מעלינו. מיהרנו לטפס ולהיעלם מקו הראיה והירי של החיילים. כך רצנו בעקבות האיש עוד דקות ארוכות עד שהגענו לדרך עפר, עליה עמדה מכונית במנוע דולק ובאורות כבויים. האיש מסר אותנו לידי הנהג שעמד לצד הרכב, נשען עליו, והמתין כשהוא מעשן סיגריה המוסתרת בכף ידו. החל ויכוח רם בין הנהג והאיש. הנהג הוציא מכיסו חבילת שטרות חילק אותה לשניים ומסר לאיש את חציה. הוויכוח נמשך עוד דקות ארוכות, ולבסוף התרצה הנהג ונתן לאיש עוד מספר שטרות. הנהג פתח את תא המטען של מכוניתו ודרש מאיתנו במכות ובעיטות להיכנס ולהצטמצם בתוכו. הבחורה השניה ואני עשינו כמיטב יכולתינו לצמצם את גופינו ככל האפשר, כך שיוכל לטרוק את המכסה מעלינו בלי שניפגע.

"הנסיעה בתא המטען בדרכי העפר היתה קשה. המכונית קיפצה מעל האבנים וגופינו נחבטו שוב ושוב. קיבלתי מכה חזקה בגבי, והבחורה האחרת קיבלה חבטה חזקה בראשה, שהתנפחה לגולה גדולה. בסופו של דבר נעצרה המכונית, ומכסה התא נפתח. נדרשנו לצאת וראיתי שהובאנו למאהל דומה למאהל שממנו יצאנו בתחילת המסע. השעה היתה כבר לפנות בוקר, וניצני הזריחה החלו להופיע במזרח. הוכנסנו לאחד האוהלים כשידינו עדיין קשורות בחבלים. הושיבו אותנו גב אל גב, וקשרו אותנו בחבלים זו לזו כך שלא נוכל לקום.

"ניסיתי לנצל את המנוחה הזמנית על מנת לנמנם קצת. לא ידעתי עדין מה צופן לנו המשך המסע, אבל ידעתי כי טובות איננו צופן כלל. לבסוף הצלחתי להירדם לזמן מה, כשהתעוררתי חשתי נימול בכל איברי. שני אנשים עסקו בהתרת הקשרים שקשרו אותנו. לבסוף משהוסרו החבלים נדרשנו לעמוד. ניסיתי לקום, אבל איברי הרדומים בגדו בי. הבחנתי כי גם חברתי מתקשה לקום ולעמוד. האנשים אחזו בשערות ראשנו ומשכנו אותנו בכוח לעמידה. הם סטרו בכוח על פנינו, ודיברו אלינו בשפה שלא הכרתי בצורה משפילה. האיש שאחז את הבחורה האחרת הוציא אותה מהאוהל ויותר לא ראיתי אותה. זה שאחז בי, דרש ממני לפשוט מיד את בגדי. לא נותר בי כוח עוד להתנגד ומיהרתי לעשות כדבריו. אחר כך, בהיותי עירומה לגמרי, קשר את ידי גבוה מעל ראשי לטבעת שהשתלשה מעמוד המרכזי של האוהל, ויצא.

"עמדתי כך עירומה וקשורה, כולי לבד ברשות עצמי. הרגשתי הקלה מסויימת על כך שלא אנס אותי, אבל פחדתי שישוב עוד מעט ויעשה כן. ניסיתי לחשוב מה אעשה במקרה זה, האם אנסה להתנגד ואסתכן בפגיעה, או שאשתף פעולה ואנסה להציל את עצמי. לא הגעתי לידי החלטה. לאחר שעמדתי כך, קשורה בידי מעל ראשי זמן שנמשך נצח, חזר האיש לאוהל, מלווה באדם חדש. לאדם הזה לא היו פנים כמו לאחרים, וגם לבושו היה לבוש מערבי משובח. כשניגש אלי ובחן את גופי מקרוב הבחנתי בריח בושם שנדף ממנו. גובהו היה רב, ומבנה גופו חסון מאוד. כשהחזיק את סנטרי בידו והזיז אותו מצד לצד, פחדתי שאם יפעיל כוח רב מדי הוא עלול לשבור את מפרקתי. נראה שהוא נהנה להשתעשע בי כך, הוא צחק וקילל ברוסית. לא הבנתי את דבריו, אבל ידעתי שהם ברוסית, מפני שבכפר שלנו גר איש זקן שנולד ברוסיה והגיע לסין בשנות המהפכה. לפעמים כשהיה משתכר, היה מקלל את הילדים ברוסית, והקללות של האיש הזה היו מוכרות לי מאז.

"האיש הוציא מכיסו שק שחור והעטה אותו על פני. בתחילה התקשיתי לנשום, וחשבתי שבדעתו לחנוק אותי למוות. צעקתי והתפתלתי, וכל מה שזכיתו לו בתגובה היה אגרוף אדיר היישר אל בטני. מעוצמת המכה ניסיתי להתקפל קדימה, אולי ידיי שהיו קשורות בחבל גבוה נמתחו בכוח, וכמעט שהכתפיים שלי יצאו ממקומן. לבסוף חזרה אלי נשימתי, והתרגלתי לנשום נשימות ארוכות ואיטיות דרך השק. ידיי הותרו ונדחפו לתוכם בגדיי. בלי לראות מה אני עושה התלבשתי בדממה. אחר כך הובלתי החוצה מהאוהל, כשאני מגששת את דרכי בחשכה. הובאתי למכונית שלתוכה הוכנסתי, וזו הפליגה לדרכה. הנסיעה הפעם היתה הרבה יותר נוחה, והמגבלה היחידה היתה השק שכיסה את פני. לא העזתי לנסות להסיר אותו, כאב האגרוף שחטפתי בבטני היה איתי עוד שעה ארוכה. המכונית נעצרה, ואני הוצאתי מתוכה והובלתי אל תוך מבנה כלשהו.

"הרוסי הגדול הסיר מעל ראשי את השק השחור שכיסה לחלוטין את פני, ודחף אותי פנימה אל החדר. משהושבה לי ראייתי, הבחנתי בשלושה גברים בלתי מגולחים שישבו סביב שולחן עגול קטן ושיחקו בקלפים. בקבוק משקה כמעט ריק ומספר כוסיות נחו על השולחן, והאוויר בחדר היה דחוס מעשן של סיגריות. אחד האנשים שישבו ליד השולחן, שאחר כך אלמד כי כינויו הוא ג'וני נבח לעבר הגברתן וזה בתגובה שלח את ידיו השעירות ואחז בחולצה שלי. בתנופה אחת תלש את כל הכפתורים ופתח אותה לרווחה. את החזייה שלי איבדתי כאמור כבר קודם, כך שכעת נחשף החזה שלי למולם. באינסטינקט מיהרתי להרים את ידי ולכסות את מערומי. הבריון נעמד מאחורי, לקח את ידי בכוח ואחז אותם מאחורי גבי. אחד הגברים מליד השולחן קם וניגש אלינו. הוא פרם את כפתור הג'ינס שלי, ומשך אותם כלפי מטה. מעוצמת המשיכה ירדו גם התחתונים שלי מעט, ושער הערווה שלי נחשף ברובו. הרגשתי את הקור בישבני. התפתלתי בידיו של הענק שמאחורי, אבל לא יכולתי להיחלץ מהן. האיש שמלפנים המשיך והוריד את התחתונים שלי גם הם עד לגובה הברכיים."

המשך יבוא...