רסיסים

כשדיברנו אז על הקעקוע שלי היית מופתע, לא הצלחת להבין למה, היית בטוח שאני מזיינת לך את השכל.
"נו די את צוחקת נכון?"
"הקעקוע רק מזכיר לי"
"מזכיר לך מה? למה את רוצה לזכור את זה בכלל?"
"כי יש דברים שאסור לי לשכוח"
ביקשת לגעת בקעקוע ולא רציתי, משהו במגע הזה כשאתה יודע את הסיפור מאחורי הכאיב לי.

המשכנו לדבר ובשלב מסוים הורדת את המכנס וזיינת לי את הגרון...

רק אחרי כמה דקות הבנתי בכלל שאתה בוכה.
"אתה בסדר?"
"לא"
הפסקתי הכל וחיבקתי אותך...
התנשקנו, הנשיקה הייתה ספוגה בטעם המלוח של הדמעות שלך והיה נדמה לי באותו הרגע שזאת הנשיקה הכי עצובה בעולם.