ככה זה בא ממני

שוב הגשם חזר, סואן וסוער.
יצאתי עכשיו, בחצות ועוד שעה וחצי והסתכלתי על הגשם הניתך מן השמים השחורים מכה בכוח על מדרכת הבטון, מכופף את עלי השיחים שבגינה כשהרוח שורקת, מפזרת רסיסי מים על פרצופי.

ונזכרתי בערב שכזה אחרי חתונה של חבר טוב.
חתונה שאני ארגנתי ואחר כך גם חיסלתי.

ממש בשעה שכזו, חצות ועוד שעה וחצי, כשגשם ניתך, יצאתי אל רכבי שליד האולם ונתקלתי בדבורה שחיכתה שתעבור הסופה כדי ללכת אל ביתה והצעתי לה טרמפ.

"בוא נשתגע קצת וניסע עכשיו לים", היא הפתיעה אותי.
ונסענו.

בחוף השומם, מול גלי הים המתנפצים ברעש וקצף אל החוף, טיפות גדולות של מים נופלות עלינו ממעל מתופפות בעוז על גג הרכב והרוח מעיפה מכל הבא ליד, ישבנו באוטו המחומם מביטים בגלי הים הסוערים.

כף ידי הייתה בתחילה בין שדיה ולאחר שידה הזדחלה אל תוך תחתוני ואחזה בזקפתי, גלשה ידי אל תחתוניה שלה.

שעה ארוכה ישבנו כך, שותקים, מביטים בטבע הרטוב והסוער כאשר אנו מלטפים את מפשעת האחר, ידה מלטפת את זקפתי ואצבעותיה משחקות באשכי ואצבעותיי מלטפות בין קפלי ערוותה הרטובה.

אחר כך חזרנו הביתה והלכנו אל המיטה.

כל אחד הלך לבד אל המיטה שלו.

היא גרה במקום אחר היום.

פעמים רבות, בחורפים, כאשר הגשם הסוער מכה בכוח על האדמה והרוח החזקה נושבת, אני נזכר בליל הגשם הקר לפני 31 שנים בו במשך שעה ארוכה ישבתי במכונית עם דבורה מול גלי הים הסוער כשאנחנו שותקים ונוגעים זה במוקד העונג של האחר ושואל עצמי הכיצד זה שבסופו של דבר, לא הלכנו לישון יחד במיטה אחת..