ככה זה בא ממני

לעזאזל,
אני מחורמן עכשיו רצח אבל לא יכול לעשות כלום, אי אפשר לאונן באמצע הסלון.

אני מרשה לעצמי לשבת מול המחשב ולפשפש בתחתונים כשתשומת לבי לכל רחש סביבי. אם תיפתח במקרה דלת הכניסה לבית ולא אהיה מספיק זריז, יצפה הנכנס אל ביתי בידי שמפשפשת בין רגלי.

אוף,
כבר כמה ימים שאני חש חרמנות בלתי מוסברת שמפכה בתוכי ואיני מצליח לספק אותה עד תום. אם יסתדר לי אז אולי הלילה אבלה בבלוגים או שיתמזל מזלי לשיחת מצלמה של אחת מול אחד במסנג'ר.

בחיי שאני לא מבין ולא יודע מאיפה זה בא לי כך פתאום.
אולי מישהו מכם יודע האם יכול להיות שלמזג האוויר יש השפעה כזו עלי?, הייתכן שיש פרומונים באוויר שמשפיעים עלי ככה?
ואולי זו הרגשת השחרור אחרי שגמרתי פרויקט מסוים או ההתרגשות לקראת הפרויקט הבא?

באמת שלא יודע, כנראה ששוב הגיע הזמן ואני צריך לקפוץ קצת מן הבית לעיר הגדולה לשובר שגרה...