ככה זה בא ממני

אתמול השתתפתי בחג הפסח המשונה ביותר בחיי.

אמרו לי להתייצב בדיוק בשעה 17.30!!..

כשהתחיל הטקס, גיסתי מנהלת הטקס בכלל לא קראה מן ההגדה, במקום זה היא הקריאה לנו "אגדת ילדים" שכזו שהיא בעצמה חיברה ורק דמיון לא רציני יש בינה לבין ההגדה.

במקום הקראת ארבע הכוסות כמקובל, הקריאו "ארבעה שעלו בגורל" ארבע ברכות שהם חיברו ובין הברכות לחג הפסח לא היה ולא כלום..

והכי מגוחך היה כאשר הילדים הקטנים שרו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" כאשר השמש טרם שקעה...

"בחיי שאני לא מבין", אמרתי לזוגתי, "מה זה הטמטום הזה?, כל הזמן אומרים ליל הסדר ופה יש אחר הצהרים שכזה, כמו יום הולדת"..

וכל זה למה?, כי האחות של אשתי ובעלה החליטו יום אחד שהם אנתרופוסופיים ולשיטתם הילדים בשעה 19.00, מקסימום 19.30 כבר ח-י-י-ב-י-ם ללכת לישון ואת סיפור פסח ח-י-י-ב-י-ם לספר בשפה פשוטה ולא מפחידה ובכלל צריך לספר לילדים סיפור כמו שהם אוהבים לשמוע...

מה אגיד לכם, לא איכפת לי שמישהו רוצה להיות אנתרופוסופי, אבל אין זה מוצדק שישנה עד כדי גיחוך סדרי בראשית של חג ומסורת ויהפוך אותם בשם האנתרופוסופיזם למשהו אחר לגמרי...

לעומת זאת, איני יכול שלא להלל את מעשה ידיה של חמתי, הגיפלטאפיש בתוספת החזרת היה מלאכת מחשבת קולינארית וביחד עם הקניידלעך על פי המתכון הפולני שהכינה זוגתי שתחיה ובתוספת הכבד ובשר העוף עם האורז יחד עם הבוטנים וסלט הירקות הטריים הפכו לחגיגת סעודת חג שופרא דשופרא שהלוואי שכמותה בכל חג פסח...

בשנה הבאה חוגגים פסח אצלנו, זה יהיה פסח כמו שצריך...