|
|
|
התעוררתי לפני כרבע שעה לידיעות מישראל.
נכנסתי לקבוצות הישראליות, הן מתארגנות וכבר יש עשרות רבות של אנשים שפותחים את בתיהם.
הצטרפתי אליהם, נרשמתי לאירוח של עד ארבעה אנשים.
כנהוג במחוזותינו, גם בקבוצות המקומיות יש ויכוחים ועימותים פוליטיים בימים כתיקונם.
אבל כפי שהיה בסבב הקודם, הדבר היחיד שיש כעת זו התארגנות, אחדות ודאגה לבני עמנו שנתקעו כאן.
זה מחמם את הלב.
שיגיעו בשורות טובות.
הייתה עליו שיחה ערה אתמול בצ'אט, זו תרומתי הצנועה לאוהדיו ומוקיריו.
ואם אתם בדרך לאולפנים, או שחזרתם לעיר ואתם רוצים לשתות כוס תה ולשחק רמי קוב (נכון שזה מפתה?!), תרדו ב-Finchley Road, לאחר הסיבוב, היכן שהאוטובוס עומד בתמונה הראשונה, תלכו כשלוש דקות ותקראו לי, אצא מהבית ואקבל את פניכם.
זו תרומתי הצנועה לאוהדיו.
חזרתי כעת הביתה. המקסימום היום היה 19 מעלות, מלווה בטפטופים, וניחוחות סתיו באוויר.
עוד מעט קט יחליפו העלים את צבעיהם לגוונים שונים של צהוב, כתום וחום; השלכת תתחיל, והעיר תתכסה במרבד של עלים.
ואז תגיע אווירת הכריסמס – תקופה נפלאה בפתח.
שבת שלום.
סיימתי כעת לצפות בסדרה After Life בנטפליקס, שלוש עונות, ששה פרקים בכל עונה.
Ricky Gervais משחק בתפקיד הראשי, הוא חד ציני ומדויק והסדרה מעולה, נוגעת ועוצמתית.
ב-13 ביוני התעוררנו לקולות המלחמה, בקבוצות הפייסבוק והווטסאפ של הישראלים בלונדון, עלו פוסטים של ישראלים שנתקעו וצפויים להיתקע כאן עקב ביטול הטיסות וחיפשו מקומות אירוח.
פירסמתי שיש לי חדר אורחים פנוי וחיש קל אנשים יצרו איתי קשר, בחינת "כל הקודם זוכה", הזמנתי את הפונה הראשון, ליתר ביטחון אמרתי לו שביום ראשון בבוקר צפויים להגיע אורחים אחרים, על מנת שאם יוברר שמדובר בעסק ביש הוא ידע שהוא הולך ביום ראשון ואם יוברר שמדובר בעסק סביר/טוב, אגיד לו שהאורחים ביטלו והוא יכול להישאר.
הברנש הגיע ביום שישי בשעות הערב המאוחרות, בחור כבן 28, הראיתי לו את החדר שלו, את כלל מתקני הדירה והשימוש בהם ואמרתי לו שלא יכניס אוכל ושתיה לסלון כי אני מבקש לשמור את הספות הלבנות בצבען המקורי.
בשבת בבוקר קמתי לסוג של כאוס, האורות דלקו בכל הדירה, פירורים מפוזרים, כלים מלוכלכים על השיש, בכיור ועל שולחן המטבח. יצאתי לכמה סידורים, כאשר חזרתי, ראיתי את הבחור יושב בסלון, על אחת הכורסאות, אוכל, שותה וצופה בטלוויזיה, שהוא ראה אותי, הוא אמר לי "אני נזהר אחי", עניתי לו שמסתבר שהוא הבין שאפשר לאכול בסלון אם נזהרים וככל הנראה אני כשלתי בלהסביר לו את הדברים כדבעי, אני מתנצל על כך וכעת אסביר לו שבשום מקרה לא מכניסים לסלון אוכל ושתיה, אציין שממש סמוך לסלון יש Dining Room מרווח עם שולחן גדול וכיסאות נוחים.
בראשון לפני הצהרים הבחור החביב הלך לדרכו.
ביום שני, 16 ביוני, התקשרה אלי אקסית, היא סיפרה לי שהיא נסעה לקרואטיה עם חברה לפסטיבל והן תקועות שם, היא שאלה אם הן יכולות להגיע אלי, השבתי בחיוב, הן הגיעו בשלישי בלילה ומאז הן כאן.
מהחוויה מולן, כמו מהפוסטים שעלו בקבוצות הישראליות בלונדון, הסתבר שנתקעו כאן אלפים רבים של אנשים (בכל יום התבטלו כעשר טיסות לישראל ויש לא מעט שטסים עם קונקשן), לא כולם מצאו מקום אצל משפחות מקומיות, הצורך לשלם עבור שהיה, לקנות אוכל, נסיעות וכו', שוחקים כלכלית, השהיה במדינה זרה, כאשר לא ניתן לחזור הביתה והעתיד לוט בערפל, יחד עם הדאגה לבני המשפחה והחברים בארץ, שוחקים מנטלית.
בסימן טוב ובמזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת, האורחות שלי מצאו כרטיסים חזרה לישראל, ליום ראשון 30/6/25 ואז יסתיים המאמץ המלחמתי שלי :)
שנתבשר בשורות טובות.
ביום שני, 20 ביוני, קמתי עם תחושה שבא לי לבקר בישראל, לקח זה יום להבשיל, ב-21 קניתי כרטיס וביום חמישי ה-23 נחתתי בנתב"ג.
היה כייף, האקלים היה פחות חם ממה שצפיתי, תל אביב הייתה יפה ומקסימה כרגיל, טיילתי במחוזות ילדותי, התמכרתי לנוסטלגיה, הניסיון לבקר בדירה בה גדלתי ברחוב אבן גבירול, נכשל, הגעתי, עליתי, דפקתי ואף אחד לא ענה, אני מניח שהדירה חולקה לכמה דירות סטודיו.
השתוקקתי לג'חנון, רק בשבת האחרונה, השלישית שהייתי, נזכרתי ואצתי רצתי לאכול ג'חנון!
זה התחיל לקרות בתדירות גבוהה יותר מבעבר, הביקור הקודם שלי היה לפני כשלושה חודשים, בפברואר מרץ.
ביום ראשון חזרתי הביתה, Home sweet home.
שבת שלום.
ביום חמישי האחרון היו בחירות לראשות עיריית לונדון ולמועצות העירוניות.
הלכתי לבחור, מלבד רישיון הנהיגה, לקחתי איתי גם את הדרכון, זו פעם ראשונה שאני ממש את זכות הבחירה שלי בממלכה המאוחדת והיה ברור לי שאני צריך להזדהות.
כך התנהל תהליך הזיהוי:
ניגשתי לוועדת הקלפי, נשאלתי מה כתובת המגורים שלי, חברת הוועדה דפדפה בפנקס, לאחר מכן היא שאלה אותי לשמי, היא מחקה אותי מהרשימות ונתנה לי את פתקי ההצבעה.
יום ראשון, לפני שבועיים, היה מושלג. יש משהו קסום בשלג, הפתיתים בדרכם לקרקע, המראה של הרחוב בחזית הבית, המראה המיוער בעורף, החמימות בבתים המוסקים.
במרחק של כ-200 מטר מהבית שלי יש פארק, ענק, אחד ממאות שפזורים בלונדון.
היו בו עשרות בובות שלג, מאות רבות של אנשים, משפחות, זוגות, אנשים ידו כדורי שלג, היה הד של קולות מאושרים, האווירה הייתה של קרנבל נפלא.
הצטלמתי ליד שתי בובות שלג, אחת הבחורות שביקשתי ממנה לצלם אותי שאלה Did you made it? עניתי לה, No I am just taking the credit.
כה התלהבתי עד שהעליתי פוסט מתועד לאחת הקבוצות הגדולות של צעירי אחת הערים במרכז.
הבוקר קמתי, קר מעט יותר מהרגיל, ירדתי להפעיל את ההסקה ובדקתי את התחזית ו... ממחר שוב צפוי שלג והפעם מסיבי יותר, הוא אמור להימשך עד יום שלישי :)
המשוואה הזאת לא מסובכת, היא כוללת שני משתנים.
1. אני אומר.
2. את עושה.
למרות הפשטות שלה, מעת לעת את נכשלת בישום שלה.
