הרהורים, עמדות, פובליציסטיקה ושאר ירקות

"היא" המדוברת, היא מישהי שהכרתי כאן לפני כשלוש וחצי שנים, היינו בקשר מספר שבועות, לאחריהם הקשר נותק, לפני כשנה וחצי, לאחר שפרסמתי את הפוסט על ההגירה, היא פנתה אלי, היא התעניינה, היא שאלה אם היא יכולה להתקשר בוידיאו, כי היא רוצה לראות אותי ואת הבית... השבתי בחיוב ולאחר מכן שוב, הקשר נותק.

אני מעתיק את הדיאלוג מתוך ה-WhatsApp, כך זה נראה (צינזרתי ממש מעט פרטים אישיים שלא פוגעים ברעיון):

היא: היי מה נשמע?

אני: הכל טוב

היא: בא לי לטוס ללונדון אתה מזמין אותי?

אני: אני לא בטוח שזה מתאים, זה תלוי בהמון המון המון משתנים

היא: יש לי כמה ימים עד הסמסטר ובא לי לבוא עם חברה ואמרתי לה שאני יושנת איתך היא בחדר השני וגם אמרתי לה שאם יפריע לך שנישן כולם באותה קומה היא תישן בקומה למטה ושיכנעתי אותה שיהיה כייף

אני: זה לא מתאים

היא: אם זה בגללה אני יכולה לבוא לבד

אני: זה פשוט לא מתאים

היא: בטוח

אני: כן

היא: בטוח בטוח במיליון אחוז

אני: במאה אחוז

היא: טוב

תגובות, שאלות ובקשות, בחורות שהקשרים בינינו נותקו לפני יובלות, דרשו בשלומי, שאלו באופן מרומז או במפורש אם הן מוזמנות, היו ששאלו למה לא הזמנת אותי לבוא ועוד כיו"ב.

זה גרם לי לחשוב, לחשוב אם יש מישהי שהכרתי כאן והייתי לוקח איתי וגם על דברים שאמרתי לבחורות במהלך הבילויים המשותפים שלנו.

אז אחרי שעברתי על ההודעות, בווטסאפ, בפייסבוק ובשאר ערוצי התקשורת, אלו שהתקבלו עוד לפני הפוסט ואלו שהתקבלו אחריו, יש שתיים שהייתי לוקח איתי, כל אחת מסיבות אחרות, אבל בהחלט, יש שתיים כאלו ואני מניח שמי הן... זו תיוותר אניגמה :)

אחת מפני שהיו לי רגשות כלפיה, היא עוררה בי רגשות ותחושות של חשתי זמן רב.

השניה מסיבות אחרות לחלוטין, שלא אמנה :)

אני מאוהב בלונדון, מי שמכיר אותי יודע שאני ולונדון צמד חמד.

בעשרים השנים האחרונות אני טס כחמש פעמים מדי שנה והשיא היה תשע פעמים בשנה אחת.

בחודש יולי האחרון, ביקור אחד לפני האחרון, התחלתי לחשוב על לעבור, להגר, המחשבה הייתה זהה למחשבות דומות שחלפו בי מעת לעת או שלא...

חזרתי לארץ ומעט לאחר מכן הזמנתי כרטיס לספטמבר והיכשהו, בביקור ספטמבר, המחשבה הזאת תקפה אותי במלוא עוזה והחלטתי שאני עושה את זה.

הבנות שלי גדלו, אני אוהב את לונדון, אז למה לא לכל הרוחות ושדי השאול?

חזרתי ארצה ב-13 בספטמבר, פעלתי במלוא הקיטור, סגרתי דברים, מכרתי דברים אחרים, ארזתי את הבית לתוך מכולה וב-21 בנובמבר הגעתי לכאן כמהגר.

עד אתמול התארחתי אצל חברים, בסוף השבוע האחרון מצאתי, חדשה, שלושה מפלסים, העורף פונה לפינסברי פארק ואני אוהב אותה!

תחי הממלכה המאוחדת! תחי אליזבט השניה! תחי מדינת ישראל! ויחי האיחוד האירופי שמאפשר לאזרחיו לחיות בכל מדינה החברה באיחוד!

זה חתיכת אקט, באמצע החיים, בלי סיבה של ממש, לא חסר לי מאומה במדינת ישראל, האקלים אולי לא לרוחי, אבל מלבדו הכל היה לי נחמד ועשיתי את זה כי אני אוהב את לונדון, אז כן, הגעגועים למשפחה ולחברים מתחילים לבעבע, פה ושם יש ניצנים של תחושת בדידות, אבל פינסברי פארק מעבר לגדר :)

בשבוע הבא אבוא לביקור מולדת בן תשעה ימים, יש לי תחושה שעולם כמנהגו ינהג, אמשיך לטוס, רק כיוון הטיסות משתנה, למען הדיוק הכיוון גם לא משתנה, הסדר משתנה...

איזהו גיבור? הכובש את יצרו.

איזהו חכם? הלומד מכל אדם.

איזהו עשיר? השמח בחלקו.

איזהו מכובד? המכבד את הבריות.

משניות אבות.

אני נתקל יותר ויותר באנשים שנפגעים עד עמקי נשמתם מהתנהגויות כלפיהם, בזויות, שפלות, ביקורתיות, לא הוגנות.

תפנימו... התנהגות מעידה על המתנהג, אף פעם לא על זה שכלפיו מתהגים.

ביקורת מעידה על המבקר, אף פעם לא על זה שאותו מבקרים.

ואם אדם כלשהו ביקורתי, לא הוגן ושפל, למה זה צריך לערער אתכם?

כתבתי את זה היום למישהי, בשפה מעט שונה, "אותה גברת בשינוי אדרת", תחשבו על זה ותפנימו :)

בכי תוך כדי קריאה הוא לגיטימי, אך כשהבכי הופך להתייפחות יש לחפש את הסיבות מחוץ לספר...

תל אביב מדהימה בערבי שישי, ערבי חג, שבתות וחגים.
מתחם שרונה בואכה דיזנגוף ועד הנמל.
אלפי אנשים צועדים וממלאים את בתי הקפה, הפאבים והמסעדות.
אנשים מחייכים, מביטים אחד לשני בעיניים, יש אהבה באוויר.

אחת: לחדר עם האריה, אריה שלא אכל מזה שלושה חודשים הוא אריה מת.

שתים: במקום שני.

שלוש: את/ה נוהג/ת באוטובוס, זה גיל הנהג.

אחת: עליך להכנס לחדר אחד, מתוך שלושה, בחדר הראשון יש קבוצה של רוצחים חמושים, בחדר השני יש אריה רעב שלא אכל מזה שלושה חודשים, בחדר השלישי משתוללת שריפה, לאיזה חדר תכנסו? בהנחה שאת/ה תאב/ת חיים :)

שתים: את/ה משתתף במירוץ, זה עתה עקפת את הרץ השני, באיזה מקום את/ה?

שלוש: את/ה נוהג/ת באוטובוס, באוטובוס תשעה נוסעים, בתחנה הראשונה עולים שלושה ויורדים חמישה, בתחנה השניה עולים שבעה ויורדים ארבעה, בתחנה השלישית יורד אחד ועולים שבעה, בן כמה נהג/ת האוטובוס?

אם תפתרו כאן, תטלו את האתגר הלוגי מאלו שטרם פתרו, אז אל... 

הייתי צריך לרכוש משהו בקניון, לאחר שחניתי חשקתי בגבינת טל העמק, אני חובב ידוע של גבינות צהובות, שמתי את פעמי למגה וממחלקת הגבינות הישר לקופות, בחרתי בקופה הראשונה, זו שסמוכה לקופה הראשית.

היו לפני שתי גברות, הראשונה שבהן הייתה בעיצומו של החשבון ובעוד אני ממתין, התייצב מאחורי גבר, בשנות החמישים לחייו.

חולפות להן מספר דקות, הקופאית כבר בשלהי החשבון של הגברת שלפני ולפתע האדון מאחורי מתחיל לצווח ככרוכיה לכיוון הקופה הראשית, הלו, הלו, הלו, כולנו הפנינו לעברו את מבטינו וכך צעק אותו אדון: "איזה שירות יש לכם, חצי שעה אני מחכה כאן בתור, לא מתקדם כאן, הייתי בהמון סופרים ובאף סופר אין כזה שירות חרא, עד שהקופאיות זזות" והוא ממשיך כהנה וכהנה.

לאחר שהוא סיים.

הפניתי את מבטי לכיוון הקופה הראשית ואמרתי "הלו, הלו, היות והאדון הנכבד שיתף אותנו בחוויותיו, אנהג כמוהו, אני רוצה להגיד לך שגם אני הייתי בהמון סופרים, הן בישראל והן במקומות אחרים בעולם, השירות שלכם מדהים, אני אנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכם על השירות, הנה אני ממתין כאן פחות מעשר דקות והתור שלי הגיע, הקופאיות מסבירות פנים ויעילות והאדון הנכבד הגיע אחרי ואני מסיים חיש קל כי יש לי מוצר אחד ומייד יגיע התור שלו, תודה רבה לכם על השירות הנפלא".

בד בבד עם הדרשה שלי, נתתי את הגבינה לקופאית, שילמתי וטרם עזבתי את השטח, פניתי לגבר מאחורי, שהיה נראה מעט המום ואמרתי לו, "אדוני הנכבד, אני משתתף בצערך על החוויה הטרגית הקשה שחווית כאן, מי יתן ולא תחווה צרות גדולות יותר, שיהיה לך ליל מנוחה" והסתלקתי.

לאחר מכן הרהרתי שזה היה מיותר, שלא הייתי צריך להתערב, אבל... "לא בוכים על חלב שנשפך".