זאת הייתה אהבה, ניצול או תמהיל של שניהם ?
לפני כשבועיים היא הטיחה בי משהו, למרות המראה הקשוח ומבע הפנים המטעה שלעיתים גורם לעומד ממול לחשוב שהדברים עוברים ואינם נוגעים, היא מיטיבה להכיר אותי והיא ידעה שהדברים יגרמו לי לנקיפות מצפון ולאי שקט מסויים.
מניפולציות... לעיתים הן יעשו את פעולתם, לעיתים לא ולעיתים ישיגו את המטרה ההפוכה, אני נוטה להתפלמס עם עצמי באופן כללי ועל אחת כמה וכמה במקרה הספציפי הזה בו מצפוני נוקף... פועל יוצא של זה הוא שלאחר השיחה התחלתי לשחזר את התקופה הקצרה הזאת מתחילתה ועד סופה, סיטואציות היכו, פלשבקים סינוורו ולפתע זה היכה בי, האם ייתכן שה"דריבקע" פשוט ניצלה אותי?
זה מטריד אותי בשבועיים האחרונים, לעיתים אני נוטה לחשוב שלא, שהיא אכן אהבה אותי באופן בו היא הציגה את זה ולעיתים אני נוטה לחשוב שאין הגדרה שתתאר את האינטראקציה שניהלנו מלבד ניצול.
ככל שהרגשות מפנים את מקומם והלוגיקה שבה לשלוט בכיפה, מתגבשת בי ההכרה שזה היה ניצול, שהרי ככל שאני מפשפש בזכרוני איני יכול למצוא ולו סיטואציה אחת שבה היא עשתה מעשה שהוא נטו עבורי ולה לא הייתה כל טובת הנאה הימנו.
אז כעת אני מאזן את אותה תקופה וכן היא ניצלה, היא לא טיפוס מטריאליסטי, או לפחות כך היא נוטה להציג את עצמה ומשכך, מזומנים היא נטלה במשורה, אבל את המשאבים האחרים היא ניצלה לצרכיה באופן האופטימלי.
מאידך, באותה תקופה היא הסבה לי מידה לא מועטה של אושר, כך שהמחיר סביל.
זהו, משסיימתי את הפנקסנות, נראה לי שהגיעה העת ללכת לישון...
לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 6:36