הייתי צריך לרכוש משהו בקניון, לאחר שחניתי חשקתי בגבינת טל העמק, אני חובב ידוע של גבינות צהובות, שמתי את פעמי למגה וממחלקת הגבינות הישר לקופות, בחרתי בקופה הראשונה, זו שסמוכה לקופה הראשית.
היו לפני שתי גברות, הראשונה שבהן הייתה בעיצומו של החשבון ובעוד אני ממתין, התייצב מאחורי גבר, בשנות החמישים לחייו.
חולפות להן מספר דקות, הקופאית כבר בשלהי החשבון של הגברת שלפני ולפתע האדון מאחורי מתחיל לצווח ככרוכיה לכיוון הקופה הראשית, הלו, הלו, הלו, כולנו הפנינו לעברו את מבטינו וכך צעק אותו אדון: "איזה שירות יש לכם, חצי שעה אני מחכה כאן בתור, לא מתקדם כאן, הייתי בהמון סופרים ובאף סופר אין כזה שירות חרא, עד שהקופאיות זזות" והוא ממשיך כהנה וכהנה.
לאחר שהוא סיים.
הפניתי את מבטי לכיוון הקופה הראשית ואמרתי "הלו, הלו, היות והאדון הנכבד שיתף אותנו בחוויותיו, אנהג כמוהו, אני רוצה להגיד לך שגם אני הייתי בהמון סופרים, הן בישראל והן במקומות אחרים בעולם, השירות שלכם מדהים, אני אנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכם על השירות, הנה אני ממתין כאן פחות מעשר דקות והתור שלי הגיע, הקופאיות מסבירות פנים ויעילות והאדון הנכבד הגיע אחרי ואני מסיים חיש קל כי יש לי מוצר אחד ומייד יגיע התור שלו, תודה רבה לכם על השירות הנפלא".
בד בבד עם הדרשה שלי, נתתי את הגבינה לקופאית, שילמתי וטרם עזבתי את השטח, פניתי לגבר מאחורי, שהיה נראה מעט המום ואמרתי לו, "אדוני הנכבד, אני משתתף בצערך על החוויה הטרגית הקשה שחווית כאן, מי יתן ולא תחווה צרות גדולות יותר, שיהיה לך ליל מנוחה" והסתלקתי.
לאחר מכן הרהרתי שזה היה מיותר, שלא הייתי צריך להתערב, אבל... "לא בוכים על חלב שנשפך".
