סקיצות מחיים דיספונקציונליים

אולי זה בגלל סבתא זכרונה לברכה ואהבתה לסרטים המצריים של יום שישי
עם הגברברים היפים-מכוערים האלו. כוכבי הקולנוע הערביים.
כמו מהסרט הערבי נראית כשראיתי אותך לראשונה. משהו דיגדג בקצה ההכרה, משהו שראיתי פעם איתה, משהו מתוך תמונה ישנה דהוייה. אני וסבתא ביום שישי על הספה הירוקה. הערצתי אותה, עשיתי הכול איתה, צפיתי בסרטים לא לגילי איתה, שתינו לא הבנו עברית לא כל שכן ערבית, אבל גברים הם נאים בכול שפה.
זה מה שחשבתי כשראיתי אותך
רטרו כזה, סבנטיז, עם החולצות המשובצות והמכנסיי בז', משהו כדי שתהיה מסך ריק, כדי שבטיפול לא כול כך ישימו לב אליך.
והעיניים הגדולות השקועות הכהות שלך, כמו מלפני 40 שנה שלפו אותך.
ככה אני גם אומדת את גילך
"הוא לא כזה מכוער כמו שאת מתארת" היא אמרה לי כשהראתי לה את התמונה שצילמתי בסלולרי "דווקא די חמוד"
תודה נשמה.
אתה יושב על הכורסה שלך עליה אתה מתרווח שעות ארוכות
ומביט במטופלים בעינייך הגדולות, שליו מאוזן ואמפתי.
אם הייתי צריכה לשכב על הספה הזו ככה מולך חמישים דקות הייתי משתגעת מזמן
(לא שאינני משוגעת גם ככה)
אני מתפללת למרות שאיני מאמינה בכלום (אפילו לא במה שאני חושבת)
מתפללת שיום אחד אקום ודי. אפסיק לחשוב עליך, לחלום עליך, תצא מתוך חיי.
מישהו יבכה בסוף ואולי אם זה יגמר בבכי זה עוד יהיה טוב. עדיף מהתמוטטות עצבים, הלוואי שרק בבכי זה יגמר.
מה לעזזל אתה חושב עלי אני מתה לדעת.
לא מחניף לך?! אני צעירה ממך בעשור שלם הייתי אומרת
פעמיים נפלט לך בטעות שאני חתיכה, ושהשיער שלי יפה.
איך אני מחכה שתכשל בלשונך. את שאר המחמאות שלך לשכל ולכשרון שלי אני מכירה...
זה לא חדש. אני רואה איך אתה בודק אותי כשאתה הולך מאחוריי. תפסתי אותך מביט לי על התחת. בטח שאני רואה. את העיניים שלך גם על החזה אני מרגישה.
מבחינתי תסתכל, בבקשה,
ואינך מעז לומר יותר. זה לא מקצועי. גם אני אינני מעיזה.
אם הייתי מעיזה היית מעיז גם אתה אולי. ויש לי הרבה מה לומר.
את מה שאתה שונא במראך אני אוהבת. במיוחד את הזיפים.
אמרת- "נראה שיש לי שפם בתמונה". (התגלחת בבוקר, אני צילמתי בערב)
במקום לומר שלדעתי זיפים זה מדליק שאלתי אם למחוק ולצלם תמונה אחרת. אמרת שלא. חיטטת לי בתמונות בסלולרי. ניסיתי ולא יכולתי לחטוף אותו ממך.
"תמונה יפה" אמרת על תמונה איומה שלי. וצילמת אותי בחזרה ממולך,
בלי הכנה יושבת על קצה הספה מתוחה.
כן, סבתא, זכרונה לברכה, כול כך מוקדם ממני הלכה, היא הייתה אוהבת אותך.


ואף שכאילו כלום לא השתנה
מעונה לעונה הלב יותר נכנע

מיקה קרני