אני כל כך מתגעגעת לתחושה של שגרה ותשוקה, הידיעה שמחכה לי בסוף היום חיבוק, נשיקה, מבט שמתנדנדים בין חום מלטף לתשוקה שורפת.
כל כך רוצה לקבל הודעה "ממי, הזמנתי אוכל והורדתי סרט. בואי ישר אלי תתקלחי אצלי".
אני נוסעת אליך, אתה מקבל אותי בדלת עם חיבוק אוהב ועוטף. אחרי מקלחת חמה אני מתיישבת לידך על הספה, שמה את הראש שלי על הכתף שלך, הידיים שלך עוטפות אותי, מלטפות, תופסות, עוברות על כל גופי.
אתה צובת אותי בשובבות, אני נותנת לך מבט חצי עצבני חצי מרמז ומתקרבת לתת לך נשיקה. אתה מתרחק ממני עם חיוך מתריס, לא נותן לשפתיים שלנו לגעת. אני קופצת על הברכיים שלך והמשחק מתחיל. אתה תופס לי את הצוואר ואני תופסת ומעקמת את האצבע שלך, כל אחד בשיטות שלו מנסה לשלוט בדינמיקה. מי חזק יותר, מהיר יותר, מי יכניע ומי יכבוש. משחק של כוח פיזי, התחמקויות וחיוכים. משחק של תשוקה ואהבה, רגע אחד מתמסרים ושניה אחרי נלחמים. בסופו של הערב מתמוטטים בידיים אחד של השני, נרדמים מותשים, מסופקים, מחוברים לא רק בגוף, גם בנפש.
היה לי את זה פעם, הזיכרון בא והולך, כמו חלום שכמעט זוכרים. מחקה ליום שאמצע את החיבור הזה שוב, ששוב את ההורמונים הממכרים של אהבה ותשוקה ישטפו את הגוף שלי כמו צונאמי שאי אפשר לברוח ממנה. שהראש צועק זהירות אבל הוא כבר מזמן לא שולט במעסים.
Where primal instincts and passions take over and the rational is lost. Where the fight for control is won by the id while the super ego is watching intently.
