לפני 6 חודשים. יום ראשון, 20 ביולי 2025 בשעה 13:44
אמ:לק - פמדום ראשון, סשן ראשון. ולא אחרון.
סליחה על החפירה, רושם כדי לזכור.
יומני היקר,
אז אחרי הרבה שנים שאני כאן בכלוב
הכלוב הוירטואלי שלי נפתח.
עזרתי אומץ והחלטתי ללכת לפמדום אורדורה.
הניסיון הקודם שלי ללכת למפגש של הקהילה היה במאנץ', אבל בתור אדם לא הכי סוציאלי ובלי חברים מחוץ לארון הbdsm, לא ממש הצלחתי למצוא את עצמי.
עם הרבה חשש, הגעתי אתמול לפמדום. הגעתי יחסית מוקדם ועוד לא היו הרבה אנשים. קודם כל הבנתי שלא הגעתי לבוש בהתאם... אמנם לבשתי את הבוקסר דמוי עור עם הריצרץ מקדימה שקניתי לפני כמה שנים לסשנים שלי עם עצמי, אבל מעל הגעתי עם מכנס שחור קצר וסניקרס שחורות.
כולם.ן נראו כל כך יותר מתאימים... כל כך במקום הנכון.. ואני נראיתי לעצמי כמו האיש הכחול מהסיפור על האיש הירוק.
הסתובבתי במשך איזה שעה (מי יודע כמה זמן באמת, הפלאפון היה כבוי בתיק) רק מתבונן. מתבונן וכל כך רוצה לקחת חלק.
עם הזמן הגיעו יותר אנשים. והתחלתי לקלף מעלי את המבוכה לצבור אומץ. הורדתי את המכנסיים ונשארתי רק עם הבוקסר דמוי עור וגופיה.
התחלתי יותר לרקוד עם המוזיקה ולהסתובב בין הסשנים.
בהמשך ואחרי שראיתי עוד אנשים יפים משתחררים, קילפתי עוד שכבה ונשארתי רק בתחתונים. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מסתובב כל כך חשוף סביב אנשים שאני בכלל לא מכיר.
היו כמה הזדמנויות לבקש להצטרף לסשנים או ללכת אל מלכה פנויה, אבל כל פעם התקרבתי ונרתעתי בחשש ומבוכה.
ואז החלטתי שדי. הגעתי עד לכאן, אחרי עשור עם עצמי בתוך הכלוב המטפורי. ראיתי שולטת פנויה. היא החזיקה ביד שוט ולא היה אף אחד לרגליה.
נשמתי עמוק וניגשתי אליה. בהתחלה לא יצא לי קול. הרגשתי שוב כמו הילד ביסודי שמנסה להזמין ילדה להיות חברה שלו אבל לא בטוח איך עושים את זה... ניסיתי שוב ושאלתי אם אפשר לעסות לה את כפות הרגליים. אני מודה שפוט פטיש אף פעם לא היה הקטע שלי, אבל כמו תמיד בחיים, חייבים להתחיל מלמטה.
הורדתי לה את הנעל והתחלתי לעסות אותה. עיסיתי לה רגל אחת. ואז רגל שניה. ואז פתאום היא שמה לי את אחת הרגליים על הראש. התחילה ללטף ואז למשוך בשערות עם כפות הרגליים. היא סימנה לי להתקרב ושאלה אם אני רוצה להמשיך. אמרתי שכן. היא שאלה מה הייתי רוצה. אמרתי הצלפות. היא רמרה לי לנעול לה את הנעליים. הנעלתי לה (מסתבר שהפוך, אני עוד אחטוף על זה..)
היא לקחה אותי למרכז הרחבה. העמידה אותי ושאלה אותי מה רמת הכאב שאני אוהב. לא ידעתי מה לענות אז סיכמנו חמש. היא שאלה אם היא יכולה להפשיל לי את התחתונים. הסכמתי. הייתי כל כך בתוך זה שבכלל לא חשבתי שאני נמצא בתוך מועדון עם אנשים שלא ראיתי מעולם.
היא התחילה להכות בי. בהתחלה עם הידיים ואז עם כל מני כלים. הראש היה למטה אז אין לי מושג איך הם נראו אבל הם כאבו. כאב שלא חוויתי מעולם. כאב שבא והולך בלי הודעה מוקדמת.
כל החיים ברחתי מכאב. יש לי אחוזים בחברת אדוויל לדעתי... אבל הכאב הזה היה אחר. הוא גרם לי להתכווץ ולהשתחרר. לשחרר את הגוף למה שהוא לא בשליטתי. זה היה כאב ממכר.
אחרי כמה דקות (או אולי יותר) היא שאלה אם אני אוהב cbt. לא ידעתי כי לא ניסיתי ואמרתי לה שננסה. היא הפשילה לי את התחתון עוד למטה. בדיעבד זה נראה לי הזוי עד כמה הייתי חשוף שם, אבל באותו הזמן זה בכלל לא עלה לי לראש. היא התחילה להכות אותי בביצים ןבזין. זה היה כאב אחר. פעם אחת היא עשתה קצת חזק מדי והסתובבתי בהתאם לסימן שהסכמנו עליו. היא קצת החלישה והמשיכה.
אחר כך היא סובבה אותי אליה. והתחילה לתת לי סטירות בפנים. בהתחלה בעיניים עצומות. כשבטעות פקחתי עיניים חטפתי מיד סטירה ועצמתי שוב. הסטירות שלה התלבשו וסובבו לי את כל הראש פעם אחר פעם. אחרי זה עשינו את זה בעיניים פקוחות. השליטה באינסטינקט של לא לברוח דרשה ממני הרבה כוחות..
לבסוף היא שאלה אם היא יכולה לצייר עלי בטוש שנמחק במים. הסכמתי. היא ציירה עלי מאחורה ואז מקדימה ולקינוח על הזין. ואז היא הלכה וחזרה עם טוש נוסף. זה טוש לא מחיק היא אמרה והתחילה לצייר עלי. הייתי בטוח שהיא צוחקת. היא המשיכה לצייר. וכשסיימה, הרימה לי את התחתונים חזרה ונתנה לי חיבוק.
אמרתי לה תודה. היא אמרה לי תודה והלכנו כל אחד לדרכו.
מרוב שהייתי בתוך זה, אפילו לא שאלתי אותה איך קוראים לה.
זו היתה חוויה של שחרור שבחיים לא חוויתי.
רק במראה אחרי גיליתי את שמה (ואחרי המקלחת גם שהטוש האדום לא יורד במים 😅.
היום היה לי יום שלם במשרד. הטוסיק הזכיר לי כל הזמן את הסשן של אתמול. הוא עדיין מזכיר וזה פשוט גורם לי לחייך.
בכאב מצאתי אושר.
אז תודה לאור ודורה ולכל הקהילה המדהימה הזו שהם יצרו. ותודה מיוחדת למי שעשתה לי את הסשן הראשון, שאת שמה גיליתי רק בלילה במלון.
תודה דוכסית.
