אין לי מה לתת, גם לא רוצה, וכל פעם שזה קצת מתעורר ואני נותנת מהפירורים שלי אני מרגישה יותר ריקה אח"כ. רוצה לשבת על ספה נוחה מול אח בוערת, ושלא קר ולא חם, שנעים, והרגליים שלי מקופלות אלי. כי אין לי מה לתת. ואין לי שום רצון לנסות. שום חשק לתפקד. ואם מישהו רוצה לבוא...אני לא סומכת עלייך ולא סומכת עלי ולא רוצה להפתח בכלל ולא רוצה לשמוע גם עלייך.
ורוצה ולא רוצה ועייפה וריקה.
להביט לתוך עיניים ולקבל הבנה. אמיתית. אם יש דבר כזה בכלל. שבאמת ישמעו אותי ויקשיבו לי. ושיצאו מהתחת של עצמם.
אם יש כזה דבר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פעם כשהוא היה נכנס לכלוב וברור לי שלא היה כלום, רק אהב לקרוא בלוגים או חפירות מטופשות בפורומים, עדיין התבאסתי בתוכי כי זה הרגיש קצת כמו בגידה.
ועכשיו הפוך, אני פה, והוא לא מתעניין, ואני מרגישה קצת בוגדת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פעם ב- אני נכנסת ללוחות וקוראת מודעות של --- ומתמלאת ערגה ובדידות ומרגישה אותם ואותי ולבד ואם יש בכלל מישהו אמיתי שם בשבילי, שם, בחוץ, איפשהו בעולם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואולי זה דיכאון, וגם הוא בדיכאון, אני נשארת ערה מתנתקת מול מסכים כשאני יכולה, והוא הולך לישון, כל רגע פנוי שהוא יכול הוא נכנס למיטה ונרדם.
שניינו ממש דומים, כל אחד נכשל בדרכו שלו, ואנחנו לא מצליחים לנחם אחד את השנייה יותר. ומה כבר נשאר? לא יודעת