"אני לוקח אותך איתי לשירותים", אמר ונכנס לחדר השירותים, הטלפון שלו מונח, מוחזק בקושי בין כתפו הימנית לבין אוזנו, הוא התפלל שלא יפול לו, אך לא היה סיכוי שהוא מפסיק את השיחה איתה, בטח שלא בשביל להטיל את מימיו.
"אוווו מדליק" אמרה מן העבר השני,
"איכשהו ידעתי שזה מה שתגידי"
"סוטה קטנה ומהממת" הוסיף,
"מה מדליק אותך בזה ?" שאל,
"השתנת פעם על מישהי ?"
"לא כמשהו מיני, כשהייתי מתקלח עם האקסית שלי הייתי עושה",
"אבל במקלחת, על הרצפה, לא עליה ישירות"
"את ?" העביר את השאלה אליה,
"איך הגענו לשיחה הזו?" שאל לפני שהספיקה לענות,
"לגמרי" השיבה,
"נכנסנו ישר לעומק" אמר, מנער את הטיפות האחרונות,
"מתה על העומק שלנו" השיבה, קול המים היורדים באסלה נשמע דרך הטלפון.
"זהו סיימת?"
"כן"
"נו?" שאל,
"נו מה?"
"מה מדליק בזה ?"
"פעם יצאתי עם מישהו וכשהיינו מתקלחים יחד הוא היה משתין לי על הכוס ומזיין אותי",
"הייתי משפריצה מזה".
מתן חש זרמי חשמל יורדים מטה, הדגדוג הנעים שחש במשך כל השיחה איתה הפך כעת לנהרות של דם יורדים מטה, ממלאים את איברו שהתנפח כולו, עומד במלוא תפארתו.
"מהממת שכמוך" ענה לה,
מגיע לך שיזיינו אותך כמו שאת אוהבת",
"אני גם חושבת" אמרה.
שניהם חשו את זרמי החשמל עולים ויורדים, מהזין שלו דרך מכשיר הטלפון למוחה ומשם מטה כלפי הכוס שלה.
"כיף שהכרנו" אמר.
"נראה" אמרה, בקול מתגרה.
רק לפני כמה דקות החלו את שיחתם הראשונה,רק לפני כמה דקות שוחחו עוד בצ'אט של אפליקציית ההיכרויות. הגפרור הקטנטן שניצת שם, באפליקציה הפך כעת ללהבה ענקית, שניהם ידעו שהם יפגשו בקרוב, אם לא היום מחר בוודאות.
היא הגיעה לחייו בשיא פריחתו של הזאב שבו, הגור שהיה לפני כן התבגר כעת, פרוותו השחורה בוהקת, הלהבה שבעיניו אדומה כדם.
לא היה דבר שלא רצתה לנסות, הרעיונות שלה, הפנטזיות האפלות שלה שלחו פעם אחר פעם זרמי חשמל אל הזין שלו, עודדו אותו לחבק את הדמות החדשה שלו, להיות הדמות.
ככל שרצה הזאב לשלוט ולנשוך כך רצתה היא להישלט, קולה המתחנן בזעקות כאב "עוד עוד" היה עובר דרך קירות הבית אל דירות השכנים ואל הרחוב. לעיתים אף היה מורה לה לספור ולהודות לו על כל מכה שהכה בישבנה. בתחילה הייתה מסרבת אך משגברה עוצמת המכות היתה צורחת תודה וסופרת. בשלב מסוים היא תמיד היתה טועה בספירה כעונש על כך היה הזאב מוסיף עוד חמש או עשר מלכות. בתוך תוכו היה בטוח שהיא טועה בכוונה, רק כדי שתוכל לחוש את חום ידו המלטפת את ישבנה עוד ועוד.
כאשר המשחק ביניהם היה הופך אינטנסיבי היו שניהם כמו נכנסים לתוך מצב תודעה אחר, גבוה יותר, נעלה יותר. שתי היישויות היו מתחברות, התודעה שלהם כמו הפכה למשותפת, הוא חש אותה מתענגת, היא חשה את רצונו מבלי שנזקק לומר דבר. איש מהם לא חווה דבר כזה מעולם, השניות היו חולפות להן בהילוך איטי, כל מכה הורגשה בשיאה, לא היה עונש, פרס או מטרה כלשהיא. כל מילה, גניחה וליטוף היו תכלית בפני עצמה, עולם המתגלה ונפרש בפניהם.
לעיתים היו מבלים שעות וימים האחד בתוך השניה, היא מעולם לא התעייפה או התייבשה והוא מעולם לא רצה לצאת מגופה. כל השיחות, כל המילים שנאמרו ביניהם, אפילו העמוקות ביותר נאמרו תוך כדי שהיה בתוכה, בפיה, בכוס שלה, בישבנה המושלם. מעולם לא התקלחו בנפרד זה מזו, מעולם לא נפרדו אפילו לדקה, אפילו כאשר היתה הולכת לשירותים, היה עומד הוא ליד הדלת ומשוחח עימה, מחכה שתצא, לעיתים הייתה משאירה את הדלת פתוחה על מנת שיכנס, שיכניס את הזין שלו לפיה בזמן שהיא משתינה.
הלהבה המטורפת שניצתה ביניהם יצאה מהר מאוד מחדר המיטות אל החיים עצמם, כבר בפגישתם השניה רבו וכמעט סיימו את הקשר בגלל ששאל אותה במסעדה מה היא רוצה לאכול ולא הזמין לשניהם.
היא הייתה נשית בכל תא בגופה. סוערת כסופה ברגע אחד, בוכה כילדה באחר ומיד לאחריו היו מימיה כמעיין חלק, שקוף, נטול אדוות, דרכו ניתן לראות את השתקפות הנוף כמו אותן גלויות ממקומות רחוקים.
הוא נהנה ממנה, מהטירוף שבה, מהאותנטיות הבלתי מתנצלת שלה, ממופעי הנשיות המתפרצת שהעניקה לו. יותר מהכל הוא נהנה מעצמו בנוכחותה. מכך שלא משנה מה עשתה, כמה מטורפת או דרמתית היתה, הוא נותר הוא, אמיתי, יציב. היתה בכך מעין הוכחה לרוגע שלו, לגבריות שלו, להיותו עמוד שאינו זז, זקוף ובלתי מתנצל, לא משנה כמה חזק ניסתה לנשוף ולנשוף, דומה שהרוח שלה רק הפכה את שורשיו לחזקים יותר, יציבים יותר.
היא מצידה התענגה על חוזקו, כאילו חוסר יכולתה להזיזו ממקומו היה ההנאה הכי גדולה עבורה. בכל פעם שניסתה לבחון אותו במודע או שלא במודע, היה מחייך אליה באהבה, עוטף אותה בזרועותיו, מאפשר לה לקלל, לשרוט ולצרוח, בתוך תוכו אפילו נהנה מכך, הוא אהב את כל מה שהיה לה להציע, בכל צבע שבו החליטה למלא את המפגשים ביניהם. לאחר ששכחה הסערה היה מניח את ידיו על גופה, מלטף באצבעותיו שנדמה כאילו גדלו והתעבו מאז שהכיר אותה. היא היתה יורדת מיד על ברכיה, מחכה לפינוק, לעונש, או לכל מה שהיה רוצה לעשות בה, עד לפעם הבאה שהיה מתעורר בה שוב החשק לחוש את חוזקו, לנשוף בכל כוחה רק כדי לדעת שאינה יכולה להזיז את הסלע היציב שהיה.
המעגל הזה לא התחיל ולא הסתיים בשום נקודה, דומה היה שהם חלק ממשחק עתיק יומין, כזה שהתחיל עוד לפני עולם בני האדם, עוד לפני האהבה עצמה. משחק קוסמי, כזה ששוחק מאז ומעולם בין כוח הגבריות לקסם הנשיות. איש מהם לא תכנן אותו, מעולם לא ידעו מתי מסתיים ומתי יתחיל שוב ואף אחד מהם לא רצה בסיומו.הם לא המציאו אותו, הם רק השתתפו בו, הכללים היו ברורים, כל אחד מהם חיבק את תפקידו בכל כוחו, וככל שחיבקו את חלקם במשחק כך גברה האנרגיה ביניהם, מחשמלת, בלתי ניתנת לעצירה.