|
|
|
אם השנים למדתי לראות דרך הלב ולא העיניים, בכך הצלחתי לראות את מה שנסתר מהעין.
שאנשים ראו עצב אני ראיתי אושר, שאנשים ראו כאב אני ראיתי הנאה, ושאדם חייך אני ראיתי את כאביו.שרואים את העולם דרך הלב זה לא תמיד וורוד, יש אכזבות ושיברונות אבל זה מה שמחזק אותנו ומלמד אותנו.ממליץ לכל אדם להשהות את התאוות החומריות שלנו והתחבר לרעב של הלב, לתת לו לטרוף את העולם ולחיות את הרגע בלי להיות ברגע.
הלב הוא רשת האינטרנט של הגוף
אני כל כך רוצה לפגוש אותך, כוס קפה זה מספיק. נשב ונדבר, אני בטוח שקשה לך, אקשיב לסיפורייך בשקיקה.
לבסוף אשאל אותך:
למה????
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ"
תמימים היינו, לא ידענו טוב ורע. תמימים כמותו שהרי מצלמו נבראנו.
הנה הפרי ואנו כבר איננו תמימים, אבל הוא נשאר בתמימותו.
ואם תראו ילד תמים דעו לכם שהוא ילד של אלוהים.
הפירורים על הרצפה מפוזרים כמו חול על שפת הים, כבר חודש שהם לא התראו. עיניה החלו דומעות למשמע הדלת שנפתחת לאיטה, ליבה החסיר נשימה וקולה נדם.
בראותה אותו החלה אצה אליו, הוא לעומתה התנהג כאילו שום דבר לא השתנה "עצרי" הוא אמר לה במעין ציווי כזה, "מה זה כל הלכלוך הזה". היא ניסתה לענות לו אבל לא הצליחה.
"את הנשק אני שם בארון אם תגעי תרגישי את נחת זרועי" גופה רעד בעודה שומעת זאת, יש בה רצון עז להרגיש את ידו מענישה אותה ומצד שני אין היא רוצה להמיר את פיו.
"תנקי ואז תקבלי חיבוק בינתיים אני הולך להתקלח"
השיר איתו לנצח יצא לאור בשנת 1997 על ידי להקת קרח תשע.
השיר נכתב והולחן על ידי נעם רותם ואוהד קוסקי.
השיר מדבר על יחסים הומו סקסואלים. לצד הצלחתו הגדולה ספג השיר ביקורות רבות גם בקרב הקהילה הגאה בין היתר בגלל המשפט "אז ודאי אשא לבטח אותו לבעלי
נחיה כמו בעל ואישה".
בשיר נאמר "חבר מביא חבר כל לילה אל הגן", הגן המדובר הוא גן מאיר אשר היה ידוע כמקום מפגש לזוגות עוד מיום הקמתו בשנת 1944 ובהמשך לזוגות גאים.
כיום בגן מאיר נמצא המרכז הגאה אשר שייך לעיריית תל אביב יפו.
כולנו כמהים לדברים אך לא תמיד יש ביכולתנו להשיג את אשר חפץ לבינו.
את השיר פזמון ליקינתון כתבה רחל גולדברג ככל הנראה בין השנים 1938/9.
רחל לא קיבלה את החיבוק החם אשר קיבלו משוררים אחרים בני התקופה.
יותר מהכל ליבה של רחל חפץ יותר בילד שמעולם לא היה לה.
פזמון ליקינתון, אותו שיר ילדים שכולנו אוהבים ומכירים הוא בעצם שיר כאב שמכיל בתוכו את הכמיהה לילד.
"ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן"
"כי סערת עלי, לנצח אנגנך"
תו יפגוש תו ושפתיי יפגשו את שפתייך, יתמזגו להן בנשיקה לוהטת כשני תוים אשר יוצרים מנגינה. קצב הלב יגבר הלחיים יאדימו וענייך ילהטו כאש המרכבה.
"תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!"
לא מעט עולה בי השאלה מאיזה תוקף זכותי לשלוט? אני חושב שזו שאלה שצריכה להישאל מידי פעם. השאלה אינה עוסקת בדרך בה נעשית השליטה אלא במניע שלה.
האם כוחניות היא מה שמניע אותי? אולי הרצון להיות חזק? או אולי להתחזק? ומה לגבי הצורך לפגוע באחר? או לפרוק אגרסיות? אולי זו,דרך להגן על עצמי? אלו רק כמה דוגמאות מתוך אינסוף.
פתאום עולה דאגה האם יש מניעים שהם פסולים והאם אחד מהם חבוי בי?
נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי להעלות במוחי חלק מהקשרים שהיו לי בחיי, זוגיים, חברתיים ועוד.
מה שנותן לי את הזכות לשלוט הוא היכולת להגיע לנפש של אדם ולחבק אותה חזק, לראות דרך עיניו את מה שאף אחד לא רואה, לגעת במקומות הכי כואבים בצורה הכי מלטפת ועדינה שיש.
שאתה נוגע בנפש של אדם אחר אתה גורם לו לרצות להיות שלך ללא תנאים פשוט אהבה טהורה והתמסרות אינסופית.
נפשי כמהה להתמסרות שאני מקבל מהצד השני וזה המניע שלי.
במסגרת עבודתי הזדמן לי לעשות עבודה על אהרון (ג'ימי) שימדט.
נאמר עליו שהוא היה ממפקדיו הטובים של הפלמ"ח שתחתיו נרשמו הצלחות רבות.
בעייני אישיותו שנוייה במחלוקת ומלאה בקונפליקטים, כזהו ג'ימי ואולי זה מה שהפך אותו למיוחד.
ג'ימי היה אומן בנשמתו, הוא כתב וצייר לא מעט ואף ידע לנגן בכינור.
את שירו "כתם בהיר על הים" הלחינה מנגנת ושרה שיר אורדו.
בימים אלו אני כמהה לכתם בהיר על הים שלנו, מקווה שגם אתם תזדהו עם המילים שלו כמוני
Gentle hugs can reduce mental pain.
hard hags will cure your soul and will make you feel you are home.
