השעה שבע בערב, אני חונה מול הבניין בו את גרה ומדליק סיגריה, אני לוקח רגע לעצמי ונושם עמוק.
מנסה להכיל את את ההתרגשות שלי אבל אני לא יכול להתעלם מהדופק בחזה שלי ותחושת הדם הבוער לי בוורידים.
אני שולח לך הודעה שהגעתי ואני כבר עולה, את כבר יודעת איך לחכות לי, אני נכנס לדירה ישר לסלון, קפה על השולחן לצדו מאפרה ומצית ובמרכז החדר - את יושבת על הקרסוליים השיער שלך אסוף לצמה, מחוך סגול מטריף וחוטיני שנעלם בין הפלחים, מבט מורכן וידיים מגישות לי את הרצועה המחוברת לקולר שלך והבית מלא ריחות נעימים, עוטפים.
הלב שלי פועם בעוצמה וחיוך רחב משתלט לי על הפנים, אני נדהם איך הסשנים שלנו תמיד טוענים אותנו, תמיד ממלאים אותנו באהבה כלכך טהורה ומכילים אותנו, עם כל האפלה, כל הרע, הפחדים, הכאב. להכל יש מקום.
ובמכה אחת אני מתאהב בך שוב.
אני מתקרב אלייך, לוקח את הרצועה ומושך כדי לסמן לך לעמוד, את נעמדת לאט עדיין לא מביטה בי, אני מרים את הסנטר שלך והמבטים שלנו ננעלים. אני יכול לראות איך העיניים שלך מתרככות כאילו עטפה אותך שמיכה של רוגע ולרגע הכל בסדר ואני יודע שאת רואה במבט שלי את אותו הדבר.
אני נצמד אלייך ומנשק אותך נשיקה ארוכה, מלאת תשוקה, מלאה באהבה.
בסוף הנשיקה אני מביט בך, את מסתכלת לי עמוק לעיניים ומבינה שהנה מתחילים.
הדירה מוארת בעדינות ומוסיקה מתנגנת ברקע בשקט כאילו לא שם בכלל, ופתאום רעש חזק ממלא את חלל החדר ומיד אחריו צעקה קצרה ואת אוחזת בלחי המאדימה בצורת כף היד שלי, את מסתכלת עליי ומיד מורידה את היד לצדי הגוף, אני מושך אותך לשולחן הקפה, מזיז את הקפה ומניח אותו על שידה קטנה, את המאפרה אני מניח על הספה והמצית בתוכה.
אני מסמן לך לפשוט את המחוך את מבצעת מיד ואני מסמן לך להתקרב לשולחן.
את יושבת על שולחן הקפה, רגליים פשוקות אחת בכל צד של השולחן, אני קושר את הקרסוליים שלך לרגלי השולחן ומושך את הרצועה שלך מטה, מצמיד את הגוף החשוף שלך לשולחן וקושר את פרקי הידיים שלך לרגלי השולחן מצדו השני, את הקולר אני מחבר לוו קטן שהברגתי לצד השולחן.
את שוכבת שם קשורה לשולחן בזמן שאני יושב לשתות את הקפה שהכנת לי ולעשן סיגריה בזמן שאני מנסה להחליט עם איזה שוט להתחיל.
החדר שקט הציפייה ממלאת את חלל החדר, ואיתה נבנה המתח ואני עוד לא הוצאתי מילה, יודע כמה את מחכה לשמוע אותי.
אני בוחר להתחיל עם החגורה החומה שלי ששנינו אוהבים כלכך.
שריקה באוויר ולאחריה צליל חבטה מחריש אוזניים, ההצלפה הראשונה נחתה חזק.
התחלנו.
