Me myself and I

החודש וקצת האחרונים שברו אותי.

בין אישתי שהייתה מאושפזת, הלחץ בעבודה ולאבא שלי שעבר ניתוח, אני לא חי, בטח לא עבור עצמי.

אין לי ילדים, אבל עדיין אני קם ארבע פעמים בלילה לוודא שהיא נושמת, או ללוות אותה לשירותים.

במהלך היום בכל פעם שהיא קמה אני נדרך למקרה שאצטרך לקפוץ ולתפוס אותה אם שוב תאבד הכרה.

אין לי יותר חיים משל עצמי.

לא זוכר את הפעם האחרונה בה ציירתי, ניגנתי, יצאתי לטייל.

אני זוכר במעומעם את הפעם האחרונה שהיה לי סקס.

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לי סקס עם אישתי.

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לי סשן.

אני לא זוכר מתי חייכתי חיוך אמיתי.  

אני מתחיל לשכוח אותי.