קשורה למילים

חוֹזְרִים

מִבֵּית קָפֶה שֶׁל לַיְלָה

מַדְרֵגוֹת הָעֵץ חוֹרְקוֹת בְּנַחַת אֶת קוֹלָן

תַּחַת חֻדָּם שֶׁל עֲקֵבַיִךְ

הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְטַפֵּס בָּן חֲרִישִׁית

וַאֲנִי מַבִּיט בְּקִמּוּרֵי הַמַּתֶּכֶת

מְהַרְהֵר בְּעִגּוּלֵי גּוּפֵךְ

נָעִים מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה

אֲשֶׁר בְּעוֹד מִסְפַּר דַּקּוֹת

תֻּטַּל עַל הָרִצְפָה

כַּעֲרֵמָה שֶׁל בַּד אֵין חֵפֶץ בָּהּ

אֶל מוּל גּוּפֵךְ הַמְּשֻׁחְרָר.

יש בי אהבה לשחור ועור אשר עוטפים נשים הרוצות לפרוש כנפיים,

את השיר הזה כתבתי לפני שנים על אישה שראיתי, מנסה לדמיין את מחשבותיה מבלי להחליף איתה מילה.

צִנַּת הַלַּיְלָה חוֹלֶפֶת מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ אַתְּ שְׁחֹרָה, הִיא חָשְׁבָה עַל עַצְמָהּ כָּל חַיֶּיהָ

אַתְּ שִׁכְבָה שֶׁל שִׁרְיוֹן בִּלְתִּי חֲדִירָה לְחִצִּים

מָגֵן שֶׁל עוֹר וְנֶזֶם בָּאַף עָמִיד בִּפְנֵי צְחוֹק וְלַעַג

לִיפְּסְטִיק שָׁחֹר לְהַפְחִיד כָּל חִיּוּךְ

עֲקֵבִים חַדִּים לִדְקֹר כָּל אִיּוּם

וְשָׁנִים שֶׁל עוֹלָם שֶׁל עָצְמָה

מַסָּעוֹת דִּמְיוֹנוֹת

חֲלוֹמוֹת שֶׁל סְפָרִים

עַל הָאִישׁ שֶׁיָּבוֹא

וְיַקְשִׁיב וְיָבִין וְיַחֲפֹן וְיַתִּיר וְיִפְרֹם הַשִּׁרְיוֹן

וִיחַבֵּק אוֹתָהּ בְּיָדָיו.

וְעַכְשָׁיו

עַכְשָׁיו הִיא יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁחֹרוֹת

פֶּתַח קְסָמִים לְמוֹעֲדוֹן שֶׁל חוֹטְאִים

מַנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל הַוִּילוֹן הָאָפֵל הַמַּסְתִּיר אֶת הַפֶּתַח

מְקַוָּה לִמְצֹא מֵאֲחוֹרָיו אֲנָשִׁים שְׁחֹרִים, שְׁחֹרִים כָּמוֹהָ

עִם שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים וְלֵב רוֹטֵט

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָךְ בְּשָׁחֹר

שָׁחֹר שֶׁל לַיְלָה אָפֵל

נָעָה בְּאִישׁוֹנֵיהֶם שֶׁל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים

אֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּיָדִי הַמֻּנַּחַת עָלַיִךְ כַּאֲשֶׁר אָנוּ צוֹעֲדִים עַל אַסְפַלְט רָטֹב

מְחַפְּשִׂים פִּנּוֹת אֲפֵלוֹת הַמִּסְתַּתְּרוֹת מֵאוֹרוֹת פָּנָסֵי הָרְחוֹב

שָׁחֹר שֶׁל עוֹרֵךְ אֲשֶׁר עָטוּף בְּמַבְרִיק מַחֲלִיק עַל גּוּפִי

שָׁחֹר כְּמוֹ הַלְּחִישׁוֹת הַשְּׁקֵטוֹת שֶׁלִּי בְּאָזְנֵךְ כְּשֶׁאַתְּ מֻצְמֶדֶת אֵלַי

אֵלּוּ שֶׁגּוֹרְמוֹת לָךְ לַעֲצֹם אֶת עֵינַיִךְ לַחֹשֶׁךְ

וּלְחַיֵּךְ

אזיקים, ושוט, ויד על צוואר אשר מצמידה אל הקיר,

אצבעות המושכות בשיער אשר מורידות אותך לרגליי ומילים אשר ניתזות מפי אל שפתייך

כיסוי עיניים וגאג, מצבטים ומגירה שלמה של שחור הממתין לזמן המתאים

אבל לפני הכל, חיבוק  של ידיים עוטפות וכוס קפה או של יין

וגם אחרי הכל, חיבוק של מילים נינוחות ויד המלטפת ירך

כי כזה אני

איש עדין

איש של מילים.

בעוד שבוע, או חודש, או שנה

כשניכנס לדירה הקטנטונת, שנשכור רק לכמה ימים

אפשיטך עירומה אל מול החלון

ידייך קשורות מאחור בחגורה עוטפת של עור

וידי האוחזת בחוזקה בשערך

תצמיד את שדייך אל החלון הפונה לרחוב

מתעלמת מהמגע הקר על פטמותייך אשר יגרום לך לרעוד

ומחפשת את גניחותיך שעוד רגע יגיעו.

שכולם ברחוב ידעו

אם רק ירימו את מבטם לחלון הקטן שבקומה הרביעית

שאת שייכת

לי

פריז בחורף בעוד שבוע, או חודש או שנה

אַתְּ חֵלֶק מֵהָאוֹר עַכְשָׁיו, הוּא אוֹמֵר לִי וְרוֹמֵז לִי לֹא לָזוּז

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת, כּוֹלֵאת בִּפְנִים אֶת הָאֲוִיר

מַרְגִּישָׁה אֶת מַבָּטוֹ חוֹלֵף בִּלְחִישָׁה עַל רַגְלַי הַלְּבָנוֹת

הוֹפֵךְ אוֹתִי לְפֶסֶל שֶׁל קִשּׁוּט

אֲנִי חֵלֶק מֵחֲלַל הַחֶדֶר

דְּמוּת שַׁיִשׁ מְלֵאָה סְדָקִים הָעוֹטְפִים אֶת קְרוּם נַפְשִׁי

שׁוֹמְרִים עָלַי לְלֹא תְּנוּעָה.

יוֹתֵר מְאֻחָר, יַחְדְּרוּ אֶצְבְּעוֹתָיו אֶל תּוֹכִי פְּנִימָה

עַד שֶׁתִּמְצָאנָה אֶת לִבִּי, מְפַזְּרוֹת אוֹתוֹ לְאַלְפֵי רְסִיסֵי זְעָקָה עַל רִצְפַת הַשָּׁטִיחַ

אָז יוּתַר לִי לָנוּעַ שׁוּב

אֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי אַחַת לְאַחַת לַמִּקְלַחַת

וְנֵרֵד לְטַיֵּל בֵּין בָּתֵּי הַקָּפֶה שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ

אֲבָל עַכְשָׁיו, אֲנִי אֶבֶן

פריז בחורף לפני כמה שנים

אני רוצה את ידיך מועכות את שדיי, חורצות בהם את נוכחותך

כדי שאוכל כמה דקות להרגיש

אני רוצה את ידיך חונקות את גרוני

כדי שאוכל רגע לנשום

אני רוצה את אצבעותיך חופרות בכולי

כדי שאוכל אולי להירגע בגניחותיי

ולחייך לרגע

ולדעת שתבוא גם מחר

לְעִתִּים, בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת,

כַּאֲשֶׁר תִּקְתּוּק הַשָּׁעוֹן הוֹפֵךְ לְכוֹכָב

וּמַלְאֲכֵי הַמּוּסָר נָמִים אֶת שְׁנָתָם,

אֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת חֲלִיפַת הַפֶּרֶא

מַחֲלִיף חִיּוּךְ בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל קְשָׁרִים

מַשְׁלִיכֵךְ אֲזוּקָה, מְקֻפֶּלֶת בְּבַדִּים הֲדוּקִים.

בֻּבַּת הַמִּשְׂחָק שֶׁלִּי, אַתְּ הוֹפֶכֶת

מְלֵאָה בְּצֶבַע וּצְלִיל וּתְנוּעָה מְאֻמֶּצֶת

רוֹקֶדֶת קַלּוֹת לְמַגַּע אֶצְבָּעִי הַמְּלַטֶּפֶת

נִרְעֶדֶת עַל חוּט בֵּין חֲלוֹם לִכְאֵב

עֲצוּמַת עֵינַיִם וּמְלֵאָה בִּתְחוּשׁוֹת.

עִם יָרֵחַ נָסוֹג מַבָּטִי יִתְרַכֵּךְ

קְשָׁרַיִךְ יוּתְרוּ, נוֹזְלִים אֶל סָדִין

גּוּפֵךְ יֵעָטֵף בְּסַבּוֹן שֶׁל נָקִי

וּנְשִׁימוֹת שֶׁל שֵׁנָה בְּתוֹךְ יָד מְחַבֶּקֶת

עוֹמֶדֶת מוּל הַמַּרְאָה

בּוֹחֶנֶת עַצְמִי בְּמַבָּט אַחֲרוֹן

הַשְּׂפָתַיִם כַּדָּם בִּמְרִיחַת מִכְחוֹל מְדֻיֶּקֶת

הָעֵינַיִם הַשְּׁחֹרוֹת עֲטוּפוֹת צִבְעֵי טַוָּס

הֶחָזֶה הַמַּרְגִּישׁ אֶת לַחַץ הַבַּד הָדוּק מִסְּבִיבוֹ

הַחֲצָאִית הַקְּצָרָה הַמַּשְׁאִירָה כָּל כָּךְ מְעַט מָקוֹם לְדִמְיוֹן

הַנַּעֲלַיִם הַחַדּוֹת כְּסַכִּין

עוֹד מְעַט נֶחֱצֶה אֶת הַשַּׁעַר הַשָּׁחֹר שֶׁבְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת

עוֹד מְעַט אָעוּף מַעְלָה מַעְלָה

אֶל תּוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת הַצְּבָעִים

יָדָיו יֹאחֲזוּ בִּי בְּתוֹךְ מְהוּמָה שֶׁל עוֹר חָשׂוּף

מוֹבִילוֹת אוֹתִי בַּמִּקְצָב צְמוּדָה אֵלָיו

חוֹקֵר וּמְשַׁחְרֵר אֶת גּוּפִי בְּאֶצְבְּעוֹת מְלַטְּפוֹת

עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת הַכֹּל יַתְחִיל

אֲבָל עַכְשָׁיו

שָׁקֵט

טבעת אחת של מתכת לא הופכת אותך לשלי

ואצבע אחת שחוקרת את תוכך לא הופכת אותך לשלי

וצליל של כאב חבטה המסמן את גופך לא הופך אותך לשלי

רק המילים שיעברו בינינו

והמבט השקט בסוף הערב

וידי המונחת בנחת על ירכך כשאנו נוסעים יחדיו בכביש לעת ליל

הם יהפכו אותך לשלי