נטול שם

איש מושלם לי שלי, אהבה שלי, אהוב שלי, מטורפת עליך, אוטוטו, אני אוהבת אותך, כמה מזל, אני מתגעגעת.

מכל הצהרות האהבה, המילים, המשפטים, משפט אחד שנתקלתי בו ונאמר לגבר אחר, ללא כל קשר אלי, נחקק במוחי ומסכם הכל:

"מי שנתן לי זין אתמול הסביר לי .." (אני אוותר על המשך הציטוט)

כי בסופו של דבר, מה שכואב הוא שמאחרי כל הצהרות האהבה במשך שנים, גם אני הייתי, בסה"כ, עוד זין ברשימה.

וכן, אני יודע שזה לא נכון, שכל אדם מתמודד אחרת, שכאב הוא לא נחלתי הבלעדית, אבל מעבר לידע הזה, המציאות, דרך הפעולה, המעשים, האנוכיות, חוסר היכולת לראות דבר מלבד עצמך, הניגוד הבלתי נתפס בין השלמות שהיתה להתנהלות הנוראית אחרי, גורמים לתחושה הזוועתית הזאת להתנחל לי בנשמה.

ואני תוהה... עכשיו טוב יותר ?!