סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נטול שם

לפני שנתיים. 8 בנובמבר 2022 בשעה 10:06

למעלה משנתיים היינו יחד

מעולם לא ראו אותך כל כך

מעולם לא הכילו אותך כל כך

מעולם לא חשת עטופה ומוגנת כל כך

מעולם לא נאהבת כל כך

ומעולם לא אהבת כל כך

 

למעלה משנתיים בהן צמחת התפתחת והתקדמת

למעלה משנתיים שבהן היית מאושרת

למעלה משנתיים בהן עלית מבור תחתיות לשמיים

למעלה משנתיים שבהן עולמך השתנה לחלוטין

 

ולפתע, ברגע אחד כשחשת שהשגת הכל

ברגע אחד של חוסר בטחון בנו 

בחרת לברוח במקום להתמודד

בחרת להתנתק במקום להרגיש

בחרת בגברים מיוזעים על גופך במקום באינטימיות

בחרת למחוק את מי שגרם לך אושר במקום לחוש בו

בחרת לוותר על עתיד במקום לבנות אותו

 

כמעט שלושה חודשים עברו

חודשים בהם בכל רגע ושניה את חסרה לי

חודשים בהם בכל רגע שבו את לא מנותקת אני חסר לך

חודשים בהם שוב חזרת אחור

חודשים בהם מחקת את קיומי

 

אני יודע, כשאת מחליטה, דבר לא יוכל לשנות את דעתך

אבל תגידי, עם יד על הלב

היום טוב לך יותר ?

 

אגב... העתיד הנראה לעין הוא טווח חיינו, ואני בכל זאת מחכה.

 

 

 

אדון וחבר - יודע יכולתי לכתוב את אותו פוסט בדיוק..
אולי משמיט משפט מוסיף שניים...

בסופו של יום. לפעמים צריך לסגת לתת לה להבין אם וכמה אתה חסר לה בחיים... כמה פחות שלם לה..

אבל יודע מה איש. אישית מקווה שלא תחכה.
אולי זה אגו אצלי... ואולי כי יש סף להכלה של פחדים לא יודע.

יודע שאחרי נתינה כזו גדולה. ומראית עין של חוסר הערכה וכנות.

פשוט אין טעם.
לפני שנתיים
מורה נבוכות - יקירי... אני כבר לא צעיר, כשאני מוצא למרות שלא חפשתי, את האחת, יש לי סבלנות אין קץ. לאגו אין מקום כשאוהבים ולפעמים צריך להלחם ו/או להמתין בסבלנות. הרמת ידיים וויתור אינם חלק ממני. וכן, יש אפשרות שיגיע הרגע ובו ההגיון ינצח את הלב. אבל בינתיים... אני מחכה.
לפני שנתיים
אדון וחבר - האמת... יכול להבין אותך.
ויודע כבר שפגשתי את האישה של חיי. להילחם... לא יכול.
אולי בסתר ליבי מחכה.
לא מוותר..לא מרים ידיים רק מכבד את מה שאמרה גם אם לא מאמין. בזה. וכן מודה בגלוי מצפה לרגע שהיא תתעורר ותבין מה אמרה...
לעצמי אני אומר סגור את הבסטה.

זהו חוץ מקפה לא יודע מה להציע לך
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י