לפני 8 שנים. 6 בנובמבר 2015 בשעה 9:35
בין הרצוי למצוי תמיד קיים פער, אצלי בעיקר.
מי שמכיר אותי גם יודע כמה התהום עמוקה.
אז קיויתי, ציפיתי, חיכיתי, התאכזבתי, התאוששתי, טיפסתי וצנחתי שוב ושוב ושוב...
רכבת הרים רגשית שטלטלה אותי אינספור פעמים.
אז החלטתי, להמר..
הכי לא צפוי, הכי לא בטוח, הכי אנטיתזה שלי
והדיסוננס הזה, הופך אותי!
ההבדל הוא שהפעם אני נשארת שלמה.
שלמה רגשית, לא מתפרקת, נוכחת מתוך בחירה שלמה ומושכלת.
כאן אני רוצה להיות!!
כאן טוב לי !!
האם יכול להיות טוב יותר במקום אחר???
אפשרי.
האם אני רוצה לבדוק זאת??
ממש לא!!
הפעם... הדברים מסתדרים.
תודה לכולם על הכל, בזכותכם אני מי שאני...
בזכותו אני גם יכולה להרגיש טוב עם זה .
לולו שלי.
