זה קטע
אני לא יודעת מה אני מרגישה
החגים תמיד מציפים יותר מכל דבר אחר
זה מטורף
מי שאמר שמשפחה לא בוחרים אני מסכימה ולא מסכימה
הרי לא ממש בחרנו לאיזה משפחה להיוולד
אבל אנחנו כן בוחרים את מי שסביבנו בחיים
היו לי תקופות של אנשים פחות טובים בחיי
אני כבר לא שם
למדתי לסנן
אני כ"כ שמחה שיש לי אנשים טובים בחיי
זכיתי בכאלה
והם זכו בי
העולם הזה מורכב
אבל זה גם כל היופי
אני בימים האחרונים בעיקר מתרכזת בלנשום
להשאיר את הראש מחוץ למים
לצוף עד שתחלוף הסערה
לא להתנגד לה
לקבל אותה ולצוף
להקיף את עצמי בסביבה שטובה שלי
ולנשום
עוד רגע הסערה תעבור
ואז אוכל להגיע לחוף
ולנוח
אני יודעת שזה יגיע
כי ככה החיים
יש אתגרים שבאים והולכים
המשפט המציק הזה מה שלא הורג מחשל
הוא נכון אבל מציק
זה אפילו לא מחשל בעייני זה יותר מקום של גדילה
צמיחה
והמקומות האלה לפעמים כואבים ושורפים
בדיוק כמו אימון
כשהשריר רועד שורף הוא נבנה הוא מתאמץ הוא מתחזק
ואו כמה דימויים כתבתי פה 🤦
אני קוראת את הטקסט שכתבתי ומבינה כמה אני עוד קצת בסערה שלי
אבל זה מה שיוצא
הרבה זמן לא כתבתי
שכחתי מה זה לפרוק על הדף
לנשום
מזכירה לעצמי פשוט לנשום