ביקשתי שתשרוט אותי עוד קצת לפני שייגמר.
אז התקרבת אלי,
ביקשת ממני..
גרמת לי לרכון לכיוון שלך, כדי שתוכל לשים לי כיסוי עיניים אטום כזה שגם אם הייתי רוצה להציץ, לא הייתי מצליחה.
ומכאן אני לא זוכרת יותר מדי פרטים.
אבל את התחושה של הדקירה אי אפשר לפספס.
היא התחילה מהכף רגל..,
עברה לברך, מאחוריה ,
ואז הגעת לירך הפנימית..
התעכבת שם, יותר מדי זמן.
אולי כי ידעת שאני רגישה שם , רגישה מדי.
שרטת אותי,
בחרת את הלהב הכי חד.
הרגשתי שיורד לי דם, אני בטוחה שהרגשתי.
הרגשתי שמעבר לסימנים שכבר היו קיימים ,
מהנפילות, מהרכיבה בהרים..
היו שם צלקות שהן בעיקר שלך, שרציתי שיישארו, שימשיכו לכאוב,
שיישרפו לי כשהמים במקלחת נוגעים בהן.
שוב, ושוב, ושוב..
כי אני משוגעת כזו שמצאה במקלחת פינה של שקט.
אז כן זה מזכיר לי שאתה איתי, לידי .
זה מזכיר לי שהגוף שלי שייך לך, לפני שהוא שלי.
אז כן אני מקווה שאתה שלי.
כי כשהורדתי את הכיסוי עיניים..
לא היית.
