ילדה, אישה.

דרשת ממני להיות בשקט,

שלא אדבר ללא רשות.

אמרת לי לא משנה מה הולך לקרות את לא מורידה את המבט שלך ממני.

הסתכלתי,

לא רציתי להוריד את העיניים ממך, אני אף פעם לא רוצה.

אתה יודע את זה, אתה יודע שאני ממש אוהבת להסתכל עליך.

יד אחת שלך הייתה כרוכה סביבי, מצמיד אותי אלייך,

והיד השניה לוחצת לי על צלקת פתוחה,

תוך כדי שאתה לוחץ, ולוחץ וממשיך לחדש לי אותה,

להפוך אותה לטריה יותר..

אתה מסתכל לי בעיניים, רואה ושומע כמה כואב לי..,

עצרת.

אמרת לי לשבת על הברכיים,

עם הדם, הכאב, הפחד,

הרצון להרגיש אותך בכל כך הרבה מצבים..

הבטת בי , כנועה , מוותרת, כמהה כלכך רק אליך.. הסתכלתי עליך חזרה מלמטה,

בלי בגדים,

בלי פחדים,

אני

אתה

ובעיקר הרעש.