היו רגעים שישבתי באמצע חלל חשוך, מבלי רצון להדליק את האור.
כי מהמעט זמן שניסיתי לדבר .. לנסות להפיח קצת חיים
לרגשות שלי אלייך, ולתרגם לך את זה לדרך שאולי תבין .
אבל תמיד דאגת לקחת לי את היכולת הזאת כי לרגעים לא רצית לשמוע אותי אומרת מילים שאולי יגרמו לך להרגיש, ולגרום לכל מה שקורה כאן לקבל משמעות.
וכן, הייתי אומרת שלפעמים הרצון שלי להישאר לבד בחלל ההוא בלעדייך גדול יותר מלנסות להשאיר אותך,
כי זה תמיד קל יותר.
ואיך אפשר בכלל לרצות להשאיר מישהו שלא באמת יהיה שלך, אפילו לא לרגע אחד?
אז אתה בטח לא תרצה לדעת.. שאם לא היית לא הייתי מצליחה להבין מה זה לרצות להיות שייכת,
להם, לו.. ובעיקר בשבילך, כי אתה יודע שברגע שתדרוש ממני, אני אבצע וארצה שתהיה גאה בילדה הקטנה שהצליחה להזיז הרים.
ואיך תדע שהצלחת לשרוף את הילדה אישה שחשבה שהעולם הזה מלא בטוב, ושהמפלצות שחשבתי שקיימות רק מאחורי הדלת של ארון הבגדים,
או אולי מתחת למיטה..,
נמצאות כאן, מולי, יום יום ואני נלחמת להראות להם שאני לא מפחדת יותר.
ושאולי יום אחד תרצה להצליח להמיס בי את החומות הפנימיות , ולהיות לי נקודת אור שתראה לי את הדרך החוצה מהחלל החשוך ההוא ,
כי תמיד אמרת לי שבחושך דברים נראים גדולים ומפחידים יותר,
בעיקר בראש שלנו.
ואם אחכה לאור שיעלה, אולי לא יישאר הרבה ממנו כשארצה לצאת.
