ילדה, אישה.

מי אתה?

איש של אותיות, אולי מילים.

חיבוקים קרים,

מליון שאלות שלא הצלחת להבין,

וחיים מוכרים וידועים שאתה צריך לקבל.

או האריה שאני רוצה שתהיה,

שתיקח את כל מה שהכרת , את כל מה שאספת בדרך,

תנפץ את התקרת זכוכית,

ותיתן סוף סוף מקום לחשקים שהופכים אותך למפלצת שאני ככ אוהבת.

ושלא תצטרך לפחד יותר,

ולא לברוח ,

לא להתחבא,

לא לחכות לרגעים של לבד כדי שאולי תצליח מעט.. לנשום.

קח את הנפש שלי, קח כל חלק בגוף ,

קח רבדים עמוקים, מבטים שלא רצית לשכוח,

תשתמש בי, עוד פעם , ועוד הפעם ועוד הפעם..

לרגעים ארגיש לך כמו פסיכופטית שמכורה לעילפון חושים,

ולרגעים אהיה לך בית קטן , עם אור בכניסה לדלת,

שתמיד תדע לחזור אליו כשהחיים מתחילים להחשיך.

וכשתיכנס, תכבה אחרייך את האור הקטן בכניסה, כי אין לי מקום לעוד.

מחכה לך בכל יום, ואולי לנצח.