אני לא יודעת אם ההמתנה לו שווה את זה,
ואני אף פעם לא אדע אם הפנטזיות שמלאות בו
ונמצאות לי עמוק עמוק בתוך הראש יצאו משם להתממש.
אבל מה שהכי קרוב למציאות זה מה שאני יודעת לגבי עצמי ומה שאני רוצה לתת ומסוגלת, וזה מה שהכי מפחיד.
אני רוצה להתמסר אליו בלי ללכת לאחור,
בכל מקום, בכל זמן.
להיות קשורה אליו מול אלפי אנשים שבטח יתהו "מי היא בשבילו?" ,
ואני ארצה לענות.. שלו, רק שלו,
ואם הוא יחליט אז גם שלהם.
ללכת שבויה אחריו, מבלי לראות לאן.
להילחם באגו ששנים ניסיתי לדחוף החוצה ולצאת מאזור הנוחות שלי בשבילו ולהצליח לבצע כל שידרוש.
ושידע, רק שידע שכל תא ותא בגוף שלי, שלו.
לא ידעתי ידיים זרות, לא לילות קצרים,ובטח לא נסיונות שווא, כי כזו אני .. או הכל, או כלום.
ושאני בטח מצטערת על הפעמים הבודדות שהעזתי מבלי לשאול אם מותר, מה אסור, מה הגבול, ושיציב לי גבול.
ואולי לחשוב שהשליטה אצלי, אבל היא מעולם לא הייתה.
ופאק.. זה מפחיד לא לדעת מי אני בלעדייך,
נושם לתוכי,
חי לי מתחת לעור,
ומזכיר לי , כדי שלא אשכח אף פעם.
